ועדת סנדלר-בורוביץ' קבעה עתיד חדש לספורט. זה לא רק הקריטריונים שגובשו בהיגיון רב, אלא בעיקר יצירת חלופה אטרקטיבית לעסקני הספורט, שלעיתים מתנהגים כאילו שרדו כאן עוד מתקופת המזוזואיקון. יעל ארד, ד"ר מורן ברק, האתלט לשעבר רפי יער והשחיין לשעבר יואב ברוק (לא היה חבר בוועדה), הם צעירים משכילים עם הבנה של הספורט ובעיקר של צורכי הספורטאים - שני נתונים בסיסיים שאינם בנמצא אצל ההנהגה הנוכחית של הספורט בישראל. הוועדה גיבשה את הקריטריונים לחלוקת כספי הטוטו-ווינר לפי הישגיות. מאחר שהכדורגל שלנו כושל באופן מחריד ונעדר הישגים מינימליים, אין שום סיבה שההתאחדות לכדורגל תיהנה מ-19 מיליון שקלים בשנה, לעומת הכדורסל (מקצוע הכדור ההישגי ביותר מאז קום המדינה) שקיבל רק 5 מיליון שקלים. אגב, עד לקביעת הקריטריונים הנוכחית ההתאחדות לכדורגל ואיגוד הכדורסל קיבלו סכומים קבועים מאחר ששני הענפים האלה מייצרים כסף לווינר - הכדורגל 12 אחוזים והכדורסל 2 אחוזים. עכשיו איגוד הכדורסל יקבל 10 מיליון שקלים כדי שיוכל להתאושש כלכלית. הכדורגל יפסיד 10 אחוזים בשנה הראשונה, ואם לא יצבור הישגים יפסיד 8 מיליון שקלים בתוך שלוש שנים. הקריטריונים ברורים לכולם. ענפים כמו כדוריד, ג'ודו, טניס וכדורעף קיבלו תוספות מהותיות לתקציב האיגודים כדי שיוכלו להכין תשתית ייצוגית הולמת. גם המקצועות הזניחים מארגון "איילת" זכו לטיפול הולם ואפשר להתחיל להתפלל לקוות שייעלמו ממפת תקצוב הספורט. אף גוף במדינה לא רוצה לטפל בטיסנאות, פטנק, כדורת דשא, משיכת חבל וריקודים סלוניים. לכן הפילו אותם על הטוטו. זו שערורייה שאין כדוגמתה מאחר שענפים אלו שקולים לחוג, ומי שרוצה לעסוק בהם חייב לשלם מכיסו. הציבור לא חייב לממן תחביבים הזויים. השורה התחתונה בוועדה הזו היא הנחיצות במועצת הספורט הלאומית. נדרשו הרבה שכנועים ולא מעט איומים כדי שחברי הדירקטוריון של המועצה להסדר הימורים בספורט ינערו אינטרסים צרים מהחליפות. מועצה שמבוססת על אנשי ציבור שאינם קשורים לאיגודים וחפים מכל אינטרס, תבטיח לציבור שכספו מטופל לפי קריטריונים ציבוריים. שרת הספורט, לימור לבנת, ושר האוצר, ד"ר יובל שטייניץ, שמופקדים מטעם הממשלה על המועצה להסדר הימורים בספורט, חייבים לציבור לפחות את ניתוק התלות בעסקונה. ובאמת שלא ביקשנו יותר מדי.
