פרלמנט בלי שיניים

כיצד ייתכן שהבחירות לפרלמנט האירופי, שבהן מעורבים 500 מיליון איש, גורמות לאדישות כזו ולמספר כה גדול של נמנעים? התשובה: האירופים תופסים את הפרלמנט שלהם כגוף לא רלוונטי שנמצא על הקו בין בריסל לשטרסבורג, בלי שיהיו לו שתי רגליים על הקרקע.

כשאומרים פרלמנט חושבים מיד על סמכויות חקיקה. לפרלמנט האירופי אין סמכות חקיקה עצמאית (הוא מעורב בחלקה), אין לו סמכות ביצוע (הוא אינו מעורב בבחירת שרים/נציבים). אמנם יש לו סמכויות פיקוח מסוימות אך בעיקר - ומכאן הוא שואב את כוחו - יש לו סמכויות מוסריות.

כיוון שאין בו קואליציות, אחריות לשמירת השלטון (הנציבות) ואחריות פוליטית, הוא רואה עצמו חופשי מכל אילוץ של מציאות פוליטית. כל חבר פרלמנט היה חולם על חופש שכזה, וזאת אולי הסיבה שאישים רבים באירופה שואפים למצוא להם מקום נעים תחת השמש בין בריסל לשטרסבורג (גם אם השמש אינה הצד החזק של ערים אלה). יש עוד סיבה: המשכורות הגבוהות וההטבות שמהן נהנים חברי הפרלמנט כשהעבודה לא קשה מדי.

מאחר שהבחירות הן כלליות מוצאים עצמם בפרלמנט כל מיני נציגים, כולל הקיצוניים ביותר (מימין ומשמאל) שלא מוצאים מקום בפרלמנט של ארצם. לדוגמה: מנהיג החזית הלאומית הצרפתית, הגזען ז'אן מארי לה פן. אחוז הנמנעים הגדול גם מסביר את התחזקות הימין הקיצוני.

ישראל מייחסת חשיבות הסברתית גדולה לפרלמנט האירופי שזוכה לתהודה ביבשת, וכאמור נחשב לקול מוסרי. אולי בהשראת הבחירות בלבנון, שנערכו במקביל, נזכיר כי הפרלמנט האירופי העניק לחיזבאללה הלבנוני תווית של ארגון טרור, מה שלא עשתה הנציבות ולא עשו הממשלות הלאומיות מסיבות של ריאל פוליטיק.

הפרלמנט האירופי מאחל לעצמו שאמנת ליסבון (המסמך החוקתי של האיחוד) תאושרר ובכך תגדיל את סמכויותיו, הוא ימנה את נשיא הנציבות ויהיה מעורב כמעט בכל נושא החקיקה. בקיצור, יצמחו לו סוף סוף שיניים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו