800 שקלים לא ישנו את החרדים

סביב הכרזתו של שר האוצר ליברמן על הכוונה לשלול השתתפות במימון מעונות יום מאברכים שתורתם אומנותם מתקיים, לשמחתי יש כמעט קונצנזוס בקביעה כי המעשה הזה נמהר ואפילו בריוני. רבים, גם מכיוון הקואליציה, ביקרו את הסגנון, את העיתוי ואת הצורה; אפס, גם גדולי המבקרים הדגישו כי עקרונית הצעד נכון, בדרך לחינוכה מחדש של האוכלוסייה החרדית. השאלה היא רק איך ומתי.

חברת הלומדים היא נושא שנוי במחלוקת גם בתוך החברה החרדית. מה שהיווה במשך שנים רבות ברירת המחדל היחידה כמעט עבור הצעיר החרדי, הפך להיות היום נחלתו של פלח קטן הרבה יותר (לא בכמות הלו מדים אלא בחלקם באוכלוסייה). אלפי חרדים נשואים פונים כיום ללימודי מקצוע, ובתוך זמן לא רב המספר הזה יגדל עם או בלי קשר למאבק החיצוני נגד הלומדים. כמו בכל שאר הסוגיות, גם כאן מתקיים תהליך בצורת פעמון: תנועה שהוקמה בעיתוי מסוים וכדי להשיג מטרות מסוימות מתפתחת, מתעצמת, מגיעה לשיא ואז נסוגה מעט בהתאם לתנאי השטח והסביבה. כל ילד מבין שחברת הלומדים במתכונתה הנוכחית לא עומדת להימשך כמסלול יחיד ואולטימטיבי.

אבל מאחורי הדיון הזה, שהוא פנים חרדי בעיקרו, מתקיים הדיון המקביל, הקולני והסוער סביב הסוגיה, והוא הדיון הכלל ישראלי בשאלת "כמה זה עולה לנו". הדיון הזה, שימיו כימי עולם פחות או יותר, הוא דיון לגיטימי, אפילו חשוב ומובן, אבל הדרך שבה הוא נערך פסולה ונגועה בכל נגע חברתי אפשרי: שנאה, הכללה, חוסר דיוק. אנקוב בכמה דוגמאות:

א. גובה התמיכה. סכום הכסף שאותו מקבלת משפחתו הממוצעת של אברך בחודש באופן ישיר הוא נמוך בצורה מעוררת מבוכה (משהו כמו 800 שקלים). קל לטעון שבמצטבר זה כסף גדול, אבל על כל מבקר לשאול את עצמו אם הוא אכן הולך לעלות על ברי קדות בגלל תמיכה של 800 שקלים.

ב. התועלת הרעיונית שבמאבק. אין כמעט קשר בין השתתפות המדינה במימון חברת הלומדים לבין המשך קיומה. ברור שזה מקל ומסייע, אבל מערך הכו ללים יישאר בדיוק כפי שהוא גם אם תיפסק התמיכה לחלוטין. זה יקרה באמצעות תגבור תרומות ומאמץ להגדלת הכנסות המשפחה. אז אם לא בשביל שינוי מהותי, לשם מה המלחמה הזו?

ג. תעסוקת נשים. בעידן שבו המהפכה הנשית בעיצומה, קצת מגוחך לחשוב על כך שהציבור שהכי מותקף בנושא הוא הציבור שבו חלק גדול מהנשים הן מפרנסות עיקריות, עצמאיות וקרייריסטיות. בכל תא משפחתי שבו יש גבר לומד - יש אישה מפרנסת המקיימת קריירה ומגשימה את יכולותיה המקצועיות. זו בשורה חברתית אדירה שאי אפשר לא להתייחס אליה. אפשר להתווכח על מניעים, על בחירות והעדפות, אבל תא אברכי אינו תא פרזיטי. הוא במידה מסוימת תא מהפכני.

אפשר לדבר על הנזק העקיף הכולל למשק בשל אלפי ידיים כישרוניות שנמנעות ממנו, אפשר לדון שוב ושוב בשאלת העוני מבחירה ובמסד הערכי של לימוד התורה, אפשר וצריך הכל; העובדה ששלושת הסעיפים לעיל כלל לא עולים בדיון, מוכיחה שהדיון בנושא נגוע ביותר מדי שנאה לא רציונלית, מה שהופך אותו לפסול מעיקרו.