מי שלא האמין כי פסק דין אחד, הזוי על פניו בחלקו, מסוגל למוטט את הפרקליטות ואת מערכת האכיפה, קיבל אתמול הוכחה לכך. הוא למד שפרקליטות המדינה ממשיכה להתרסק; הוא למד כי מאז התירו שלושה שופטים בירושלים לנבחרי ציבור לקבל מעטפות עם דולרים בסתר, כאילו זה החוק וזו ההלכה בישראל, ראשי התביעה הכללית כבר אינם מתפקדים כבעבר. השבר כל כך גדול עד כי אפילו בטיעונים לעונש, אתמול בתיק אולמרט (בארבע פרשיות חמורות שבהן הורשע ראש הממשלה לשעבר בהפרת אמונים), ויתרו נציגי התביעה על הקלון. הם הניחו לו לבקשת הנאשם. הם הרימו דגל לבן. הם נהגו כך אף שהקלון בתיק הזה זועק לשמיים: אולמרט הורשע כאמור בארבע פרשיות שונות, כל אחת חמורה מחברתה; הוכח כי מדובר ב"שיטה" ולא במעידה מקרית; הוכח שבכובע שר התמ"ת קידם האחרון בקשות של לקוחות חברו ואיש סודו, עו"ד אורי מסר, וכי הפרקליט החבר יצא נשכר מכך כספית. הפרקליט הזה היה הגזבר של אולמרט, שומר הכספת שלו במשרדו הפרטי, איש הקשר בחלק מסיפור מעטפות הכסף, יו"ר העמותה לבחירתו לראשות העירייה ולראשות הליכוד, פרקליטו הפרטי ושותפו לשעבר במשרד עורכי דין. הוא עזר לו, לעיתים קרובות חינם אין כסף, שוב ושוב. יש ניגוד עניינים בוטה מזה? יש הפרת אמונים גדולה וחמורה יותר? הכרנו עוד מקרים שבהם שר בממשלה טיפל אישית בקידום לקוחות מי שהעניק לו 15 שנה שירותים אישיים כאלה? יכול להיות ספק שבהרשעה הזאת דבק הקלון- לא יכול להיות ואפילו אולמרט עצמו, מומחה לפירוק מוקשים, התנהג כמי שמבין זאת. אחרת הוא לא היה ממהר אחרי זיכויו החלקי להכריז כי פניו אינם לפוליטיקה; אחרת פרקליטיו לא היו מודיעים לנציגי התביעה כי הוא מוותר על ההטבות שמגיעות לו כראש ממשלה לשעבר; אחרת איש החיים הטובים לא היה נפרד מרכב השרד, משירותי המזכירות, מהלשכה המפוארת - הכל על חשבון משלם המסים. הוא הבין ודאי שאפילו שופטי הערכאה הזאת, שלא לדבר על בית המשפט העליון, עשויים להטביע אות קלון על מצחו. הוא הבין בוודאי שהראיות קשות ומביכות ושהשקרים שלו במשטרה ומעל לדוכן העדים, מכבידים. הוא יכול היה להבין שאסור לו לקחת סיכונים. על הרקע הזה בדיוק נשמעה אתמול טרוניה גדולה נגד הפרקליטות: מדוע ויתרה? מדוע לא הרימה ראש והשיבה מלחמה גם בחזית הזאת? מדוע חילצה את אולמרט מהכתם הזה- יש תשובה לטענות האלה: אנשי הפרקליטות נשארו יחידים במערכה. אין להם שר, אין להם תובע ראשי, אין להם אבא ואמא אמיתיים. אין להם גיבוי גם בחלקים גדולים של התקשורת שהפכו למקדמי אינטרסים של אנשי ציבור שסרחו. במקום להילחם בפושעים, הם מגוננים עליהם. הם בשר מבשרה של השחיתות הציבורית, כפי שרמז לפני שבוע מני מזוז. אפשר להבין את ראשי הפרקליטות מסיבה נוספת: הקלון במקרה הזה אינו שלהם. הוא של בית המשפט. הוא של שלושה שופטים שטעו בצורה גסה וגרמו נזק כבד למלחמה בשחיתות השלטונית. שגרמו לאובדן האמון בשרידי המערכת. איך יכולה התביעה בנסיבות האלה לבקש מכבודם לקבוע שדבק קלון במעשיו של אולמרט? איך אפשר להכביד בצורה כזאת על מי שהלבינו את מעטפות הכסף של האיש החצוף במדינה? איך יכולה התביעה לבקש קלון מכבודם שראו אותו משקר במשטרה ובבית המשפט, מספר סיפורי סבתא, ולא הסיקו מכך מסקנות- היא לא יכולה. קשה לה. לפחות עד להגשת הערעור, צריך להבין אותה.
