במבחן התוצאה המיידית, לא קרה כלום בשלושת המפגשים האחרונים של המשא ומתן בין מדינות ה-P5+1 לאיראן בסוגיה הגרעינית, אשר התקיימו בחודשיים האחרונים באיסטנבול, בבגדד ובמוסקבה. במובן הזה נראה שאיראן ממשיכה בהצלחה בתרגילי ההשהיה המוכרים היטב זה כמעט עשור, בעוד הקהילה הבינלאומית ממשיכה להחזיק בקו נאיבי, תוך כדי הפגנת חוסר אונים אל מול התגרענותה הנמשכת של איראן. ובכל זאת, קרו כמה דברים מעניינים בחודשים האחרונים, והם בעלי ערך פוטנציאלי להשגת הישגים של ממש במשא ומתן המתמשך. ראשית, הדינמיקה המצטיירת היום היא סוג של משחק הורדת ידיים - כלומר, מצב שבו שני יריבים, הנחושים כל אחד בעמדתו, ניצבים זה מול זה וכל אחד מנסה לכופף את ידו של האחר. זו תמונה חדשה ושונה מבעבר. אז נחישות הקהילה הבינלאומית היתה מוטלת בספק. איראן נהנתה אז מיתרון בולט על המערב בשל עמדתה האחידה והנחושה; המדינות שניצבו מולה לא הפגינו עמדה מגובשת ואחידה, וגם לא היו מוכנות לאמץ סנקציות כלכליות חריפות בעיקר בשל ההשלכות השליליות על כלכלתן. מראשית 2012 חל מפנה. ההחלטות להטיל אמברגו על הנפט האיראני ולאמץ סנקציות "משתקות" נגד הבנק המרכזי באיראן חשובות ביותר, והן כבר גורמות לסבל ניכר באיראן ואף לפגיעה במשטר. ההחלטות על הסנקציות התקבלו אמנם מחוץ למסגרת מועצת הביטחון, אך בשיחות של חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה נוצרה חזית אחידה: המדינות המערביות דחו את ההפצרות של האיראנים להקל את הסנקציות. המדינות האמורות דרשו צעדים קונקרטיים מצד איראן בעניין הגרעין. אף שעדיין קשה לדבר על תמימות דעים של ממש בקרב חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון וגרמניה, חל שיפור בנושא זה. לא דווח על פיצול בקרב השש במהלך הדיונים - וכידוע הפיצולים החלישו בעבר את ידה של קבוצת המדינות במשא ומתן, תוך כדי חיזוק עמדת המיקוח של איראן. * * * דרך אגב, הנטייה של רבים בישראל לייחס את הנחישות החדשה כלפי איראן ללחץ הישראלי ולרצון למנוע תקיפה ישראלית מוגזמת מעט. לנחישות הבינלאומית יש דינמיקה משל עצמה, ובפרספקטיבה היסטורית של השנים האחרונות אפשר להבחין כי הנחישות האמריקנית גברה ככל שאיראן המשיכה בדרכה וסירבה לשאת ולתת ברצינות. דו"ח סבא"א מנובמבר 2011 היה חריף והביא לעלייה כמעט מיידית בחומרתן של הסנקציות האמריקניות והאירופיות, ללא קשר לאיומים מצד ישראל. בנוסף, למרות ההתעסקות האובססיבית בשאלה "האם ישראל תתקוף או לא-" - כדאי לשים לב גם לרמת ההידברות והתיאום בין ישראל לארה"ב. יש בכך מסר לאיראן - ישראל וארה"ב קרובות מאוד בעמדתן. אולי אין בכך חידוש בשביל איראן, שבכל מקרה כורכת את ישראל וארה"ב יחד, אבל כאשר התיאום מתרחב גם לרוסיה העניין פחות מובן מאליו, ובוודאי פחות נוח לאיראן. ביקורו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בישראל בוודאי מעלה עוד שאלות נוקבות באיראן. לא צריך להתבלבל - איראן עדיין לא שינתה כיוון בהקשר הגרעיני, אולם תהיה זו טעות להכריע שהסנקציות אינן עובדות רק מפני שעדיין לא הגיע השינוי המיוחל. עליית המדרגה בסנקציות הביאה את איראן לשולחן המשא ומתן, באופן שונה מבעבר. בדינמיקה שמתפתחת שני הצדדים מנסים להחזיק מעמד עד שהאחר יישבר או יוותר. יש להמשיך בלחץ ואף להגביר אותו - אסור שהקהילה הבינלאומית היא שתמצמץ ראשונה. הכותבת היא ראש פרויקט בקרת נשק, המכון למחקרי ביטחון לאומי
