במדינה יהודית נורמלית הממשלה היא זו שהיתה צריכה לעודד את ההתיישבות היהודית בחברון, עיר האבות, שבה ראה דוד בן-גוריון את אחותה של ירושלים. אבל הממשלות לדורותיהן, גם זו הנוכחית, "מייבשות" ומקפיאות בפועל את ההתיישבות הזאת כבר שנים ארוכות. אין, ככל הידוע, כל פגם בתהליך הרכישה של "בית המכפלה", ולפני בנימין נתניהו נקרתה הזדמנות פז לשבור את ההקפאה הזאת, וגם להעמיד במקומו את שר הביטחון אהוד ברק שביצע אתמול מחטף בלתי ראוי. היישוב היהודי בחברון יוסיף להתקיים גם בעת הסדר הקבע ולכן עדיף שיהיה חזק, מבוסס ומוכר. מעבר לכך, היישוב בעיר האבות, ובפרט באזור מערת המכפלה, מגלם בעצם קיומו יסוד שכנראה כמעט נשכח מאיתנו: ארץ ישראל אינה רק הבית הגשמי אלא הזיכרון ההיסטורי והדתי שלנו, שקברי האבות והאמהות, וגם היישוב היהודי שהתקיים בחברון מאות רבות של שנים, הם חלק בלתי נפרד ממנו. הציווי "והגדת לבנך", שבעוד ימים אחדים נקיים סביב שולחן הסדר, נחוץ היום כדי שלא נראה במדינה רק ארץ מקלט ובית לאומי וגם כדי שנבין שהסיפור היהודי לא התחיל עם כינונה של התנועה הציונית והמשכה, מדינת ישראל. השורשים המוקדמים יותר טמונים במערת המכפלה ובקבר רחל ובהר הבית, ומתנחלי חברון, הגם שלא כולם אנשים קלים, זכאים לתודה גדולה, על שהם מרעננים את זיכרוננו בכך מדי פעם.
