מצרים מיהרה, לא מוכנה, לבחירות דמוקרטיות. בדיוק כמו בתוניסיה. לא פלא שהאחים המוסלמים ניצחו בשני המקרים. מחמוד גוזלן, דובר האחים המוסלמים, ניסה אתמול להרגיע והבטיח כי הוא מייצג איסלאם מתון. הסלפים, גם הם במנצחים, חסכו מאיתנו הצהרות מרגיעות. קשה להתעלם היום מעובדה ברורה בעולם הערבי: הבחירה אינה בין דיקטטורה לדמוקרטיה, כי אם בין דיקטטורה לאיסלאם. קשה להגיד שהופתענו: האחים המוסלמים היו הברירה הטבעית לחברה שלא רצתה את פליטי המשטר וגם לא את מפלגות האופוזיציה הלא בשלות. הרבה אופציות לא היו. האחים המוסלמים חלמו מאז היווסדם ב-1928 על השלטון, חלמו על מדינת הלכה, חלמו על חוק השריעה. כמה אירוני שאת כל מה שנאצר, סאדאת ומובארק מנעו מהם במשך שנים, מעניקה להם היום על מגש של כסף דווקא כיכר תחריר. מעתה יכולים האחים המוסלמים לראות עצמם ככוח המוביל במצרים. לא עוד הצבא. מאזן הכוחות השתנה. אם אחרי מהפכת תחריר הגיעו שני הכוחות הגדולים להבנה ולשיתוף פעולה כשהצבא שולט - היום הדברים משתנים. לאחים יש עתה חותמת הגומי שהעניקו להם הבחירות. בזמן שהצבא מייצג היום את מורשת מובארק, דווקא האחים מייצגים את הדמוקרטיה... תגובת הצבא שתבוא מסקרנת. דבר אחד בטוח: הקואליציה בין הכוחות כבר לא קיימת. היום זה כבר אחים לקרב. בעייתם של האחים היא דווקא התוצאה הגבוהה של הסלפים הקיצוניים. אלה חיקו את שיטות העבודה הקליינטליסטיות של האחים באזורי העוני וקיבלו בתמורה קולות. הרבה קולות. דווקא התוצאה שלהם פתחה יותר לעולם את העיניים. אלמלא הסלפים, גם במצרים היו מדברים איתנו כמו בתוניסיה ובמרוקו על המושג האופנתי החדש "איסלאם מתון". השרה הצרפתייה לנוער, ז'נט בוגראב, מוסלמית ממוצא אלג'יראי, לא הסתירה אתמול בראיון לעיתון הצרפתי "לה פאריזיין" את דאגתה מהמתרחש: "אני לא מכירה איסלאמיזם מתון", אמרה, "בתור משפטנית, אני לא מכירה שריעה-לייט". ב-1991 זכתה באלג'יריה מפלגת הישועה האיסלאמית (FIS) בבחירות דמוקרטיות. הצבא ביטל את הבחירות. אלג'יריה נכנסה למלחמת אזרחים. 200 אלף הרוגים בעשור. היום המפלגות הדתיות הוצאו מחוץ לחוק ורודן קשיש (בוטפליקה) שולט במדינה. בתור תושבי האזור, אנחנו צריכים לקוות שלעולם הערבי יש אופציה שלישית להציע, מלבד איסלאמיזם או דיקטטורה. לרגע הזה עדיין לא הגענו. הרחוב הערבי לא רצה אולי את בן עלי, מובארק או קדאפי, אבל הוא גם לא רוצה את אובאמה, סרקוזי או מרקל.
מאזן הכוחות השתנה
בועז ביסמוט
כיהן כעורך הראשי של "ישראל היום" מ-2017 ועד ינואר 2022. החל את דרכו העיתונאית ב-1983 בעיתון מעריב ככתב ספורט, ובתפקידי כתיבה ועריכה במדור הכלכלה. בהמשך שימש שליח מעריב בפריז. בשנים 2004-1990 היה שליח ידיעות אחרונות בפריז. ב-2008 הצטרף ל"ישראל היום", ושימש עורך חדשות החוץ ופרשן. במהלך השנים דיווח ממדינות רבות שעימן אין לישראל יחסים דיפלומטיים, ובהן איראן, סוריה, תוניסיה, לוב, תימן ועיראק. ב-1993 ביקר ברפובליקה האסלאמית של איראן, והיה לעיתונאי הישראלי הראשון שביקר במדינה מאז ההפיכה ב-1979. במהלך ביקורו בעיראק ב-2003, נעצר על ידי הכוחות האמריקניים בחשד לריגול, והוא הוחזק במעצר. כיהן כשגריר ישראל במאוריטניה בשנים 2008-2004. ב-2012 יצא ספרו "עובר כל גבול", העוסק בביקוריו במדינות מוסלמיות ובמפגשיו עם מנהיגיהן. בעל שני תוארי מוסמך מאוניברסיטת סורבון שבפריז. נשוי בשלישית ואב לארבעה. אוהד שרוף של ליברפול.
