פרקליטות המדינה היא אחד הגופים המסוקרים בישראל ומצויה דרך קבע במוקד הדיון הציבורי והעניין התקשורתי. סיקור זה, שלהערכתי לא תמיד מונע משיקולים טהורים, מאפשר במה נרחבת למתנגדיה הקולניים של הפרקליטות ושל עשייתה, עד שלעיתים נדמה שהתהפכו היוצרות: נציגי המאשימים מוקעים בראש חוצות כרשלנים, במקרה הטוב; במקרה הפחות טוב - כעבריינים ממש. ראו את ההשתלחויות הפרועות בפרקליט המדינה בשל כך ש"העז" להשיב לשאלות עיתונאי בפרשה שמעסיקה את הציבור. עינינו הרואות: נאשמי צמרת מתחום הצווארון הלבן, עתירי ממון, מעסיקים לצד שורת עורכי דין מן השורה הראשונה גם סוללה של יועצי תקשורת ואנשי יחסי ציבור, שצמודים לתיק במשרה מלאה, נמצאים באולם בכל הדיונים ועושים כל שביכולתם להשפיע על תודעת הציבור בעד לקוחם ונגד נציגי התביעה. הם מבקשים ליצור דימוי דורסני למערכות האכיפה, לקעקע את הקרדיט הציבורי שלהן, והם יעשו שימוש בכל הכלים העומדים לרשותם (תלונות, תביעות, עתירות לבג"ץ, בקשות שונות וכיו"ב), תוך מסירת אינספור ראיונות לתקשורת - הן במישרין והן בעקיפין כ"מקורבים" - גם לגבי מהלך המשפט וגם לגבי העדים שהעידו בו. במהלך ניהול המערכה מטעמו של איש הציבור נתלים ספינולוגים באופן תדיר בתירוץ כאילו כבודו ושמו הטוב של לקוחם נרמסו באמצעות הדלפות. לפיכך, אין להם ברירה אלא לאזן את התמונה, תוך פיזור חומרי ראיות עסיסיים לכתבים מקורבים, המשוועים לחשיפות בלעדיות. אחר כך יתגוללו על הרשויות, בגין אותם פרסומים ממש. בניגוד לטעות הנפוצה, אין לייחס תופעה זו דווקא לרשויות האכיפה, כאשר בזירה פועלים שחקנים רבים שמחזיקים במידע בשלב החקירה ומאוחר יותר, לאחר הזימון לשימוע או הגשת כתב אישום, גם במסמכים ובראיות. מדובר בעורכי דין, ביועצי תקשורת, בחשודים עצמם, במקורביהם ובמכריהם. האם יעלה על הדעת שבמציאות זו יראו עצמם ראשי התביעה מנועים מלהתייחס לביקורת המוטחת בהם חדשות לבקרים? האם סביר לצפות שעורכי הדין המלומדים מטעם ההגנה יתראיינו בין דיון לדיון, ברדיו ובטלוויזיה, יצרבו בתודעת הציבור את הערכתם על עד כזה או אחר, או את דעתם השלילית על עצם ההחלטה להעמיד לדין את לקוחם ועל התנהלות הפרקליטות - וכל אותו הזמן המדינה תפקיר לחלוטין את הזירה? האם הציבור ירוויח ממצב שבו יתנהל משפט, אך הדיווח עליו יהיה חד-צדדי, מגמתי ומסולף- התשובה, מן הסתם, היא שלילית. הפרקליטות דוגלת בתפיסתה המסורתית שלפיה אינה מנהלת את תיקיה בתקשורת, ויש סיבות טובות לכך, החל בצורך לשמור על ריחוק ממשפט השדה התקשורתי, דרך הערך העליון של שמירה קפדנית על זכויות חשודים ונאשמים, וכלה בכיבוד בית המשפט וטוהר ההליך השיפוטי. בעולמה של הפרקליטות קיימת הדרת כבוד מובנית להליך המשפטי. כעניין של מדיניות, ממעטים נציגיה להתראיין, קל וחומר כאשר קיים הליך תלוי ועומד. החלטות בעניינם של חשודים או עמדות שהוגשו לבית המשפט תפורסמנה רק אחרי מסירתן לצדדים. על ספסור בחומרי ראיות תמורת "תמונת בול" בעיתון, בוודאי אין מה לדבר. ויתרנו לא אחת על קרבות תקשורתיים קטנים כאשר חרקנו שיניים ונמנענו במכוון מלספק מידע, תשובות והסברים על עניין כזה או אחר, וזאת כדי לא להפסיד את המלחמה כולה ולמצוא את עצמנו פועלים בניגוד לתפיסות בסיסיות, מידרדרים במדרון החלקלק ונגררים לניהול הליך תקשורתי, רצוף ספינים ומניפולציות, תוך פגיעה בכל הערכים המוגנים המהווים תשתית לעבודתנו. איפוק זה גם עולה בקנה אחד עם הבנתנו כי ככלל, הכוח מצוי בידי הרשות, והעובדה שמוגש כתב אישום פוגעת קשות בחייו של אדם, והוא מבקש למזער את הפגיעה בו ובתדמיתו הציבורית. כל זה לא אומר שאין לשמור על שקיפות ראויה מול הציבור והתקשורת. לא רק שהדבר אינו אסור, אלא חובתנו היא לפרסם הודעות דוברות מסודרות וגלויות על עניינים ופרשות בעלי עניין ציבורי ועניין לציבור, להשיב לפניות רשמיות של עיתונאים, ומעת לעת אין כל פסול בכך שראשי המערכת גם יתייצבו לראיון כזה או אחר וייתנו הסברים, בזהירות המתבקשת, במשורה, ותוך כדי הפעלת שיקול דעת מירבי לפי הנסיבות הפרטניות של כל מקרה ומקרה. כשעורך דין ידוע מרשה לעצמו לכנות את הפרקליטות "ארגון רשע", כשפרשן מכנה את פרקליט המדינה "פרחח" - ברור שהדרת הכבוד הופכת יותר ויותר לחד-צדדית, והתביעה מוצאת עצמה כשק חבטות תקשורתי; יריביה מצפים ממנה שתהיה אילמת, שלא תגיב, שלא תתראיין לעולם. על רקע זה החליט היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לקדם מהלך כפול: הצעד הראשון מופנה כלפי פנים ותכליתו להקשיח את הכללים וההנחיות בכל הקשור לפרסומים מחקירות, להבהיר את גדרי המותר והאסור ולייצר טיפול מערכתי רוחבי, אפקטיבי, בהדלפות ובמדליפים. הצעד השני מופנה כלפי חוץ ונועד להגן על הטוהר והתקינות של ההליך השיפוטי, באופן שיאסור פרסום חומרי ראיות גולמיים או העברתם לאחר עד להצגתם בבית המשפט. הדברים יפורסמו בקרוב בתזכיר חוק ממשלתי. אנו מקווים ששינויים אלה יביאו לשיפור תרבות הסיקור של הליכים פליליים וישיבו לבית המשפט את מעמד הבכורה בקביעת אשמתם או חפותם של חשודים ונאשמים. התקשורת, כמובן, מוזמנת לסקר את ההליך, לפי כללי פומביות הדיון המוכרים והידועים. הכותב הוא עו"ד, דובר משרד המשפטים
