באסון האווירי ליד העיר סמולנסק נספה נשיא פולין לך קצ'ינסקי ורעייתו מריה במשלחת שאמורה היתה לקיים טקס ביער קאטין. היער שבו נרצחו לפני 70 שנה יותר מ-20 אלף פולנים על ידי הנ.ק.ו.ד הרוסי וכאלף יהודים מהצמרת של פולין. במשלחת השתתפו ראשי מדינה, ראשי הצבא, ראשי הכלכלה, היסטוריונים וגם בני משפחה של נרצחי קאטין. ראש ממשלת פולין, דונלד טוסק, הגדיר את האירוע כ"אסון הגדול ביותר שקרה לפולין מאז מלחמת העולם השנייה". טוסק כנראה לא הפריז. העם הפולני המום לא רק בשל האסון הקונקרטי, שהוא כשלעצמו נורא מכל, אלא גם מן ההקשר ההיסטורי. פרשת הדמים של קאטין היא פצע פתוח ליחסים בין שתי המדינות, בין רוסיה לפולין. פצע המעכיר את היומיום הפוליטי בין שתי המדינות. המקריות גרמה לכך שהעם הפולני חש בכמעין אסון כפול מתעתע. התרסקות המטוס והצמרת שנספתה מתקשרת בזיכרון ההיסטורי של הפולנים לפרשת קאטין והם רואים בזה חיזיון סוריאליסטי כמעט מיתולוגי, ועוברת על העם הפולני תחושת קורבן בפעם השנייה, בהקשר אסוציאטיבי. היומיום ההיסטורי, התודעתי והפוליטי של פולין השתנה בשבת בבוקר מן הקצה אל הקצה. סערת הרגשות משתלבת גם במניעים הפוליטיים של המצביע הפולני, ואיש לא יודע לאיזה קצה מתעתע האסון הזה יביא את הפוליטיקה של פולין. קצ'ינסקי היה ידיד מוצהר של ישראל. לא היתה זירה פוליטית ולא היה ארגון שהיה נשיא פולין חלק מהנהגתו, שבמסגרתו הוא לא סייע לישראל. הכרתיו אישית, רק לפני שבועיים וחצי נפגשנו בטקס בארמון הנשיא ואחריו בארוחה אינטימית. קצ'ינסקי היה גם משכיל מאוד, בקיא מאוד בהיסטוריה של העם היהודי והכיר היטב את החברה הישראלית. בכל שנות היכרותנו לא היתה לי אף פעם הרגשה שהיחס הזה ליהודים ולישראל הוא מלאכותי או דיפלומטי או טקסי. הרגשתי שהרגש שלו כלפי יהודים בישראל נובע מעמקי ליבו.
זהו אסון כבד לאומה שיש לנו עימה פצע פתוח וקשה. שהנשיא קצ'ינסקי עסק בהתמדה, אפילו בלהיטות, במלאכת האיחוי של פצע זה.
