עוצמת הפגיעה של צה"ל בג'יהאד האיסלאמי נקבעה שלשום על פי הפרמטרים של תפיסת שר הביטחון משה (בוגי) יעלון כי אין פתרונות של קבע לסכסוך האלים במזרח התיכון, וכל שניתן לעשות הוא לעסוק ב"ניהול משברים". בעיניו, על ישראל לאבחן מה הוא הטוב שניתן להפיק ממצב נתון, לא יותר, ואם אפשר גם לא פחות. כך מול הפלשתינים בזירה המדינית, וכך גם בעימות הצבאי.
עוצמת התגובה הישראלית לירי מבוססת, אפוא, על ההנחה כי מדי פעם יהיה צורך במבצע צבאי שיחזיר את השלווה לנגב המערבי לכמה חודשים; ורמת הרגיעה בין המבצעים תיקבע באיזון שבין פגיעה כואבת לבין ריסון המאפשר לארגוני הטרור הפלשתיני לחדול מן האש בלי לפגוע ביוקרתם מבית.
השבועות שלפני ההתפרצות הנוכחית התאפיינו בשקט שנבע משורת המאסרים שביצע שלטון חמאס בקרב חברי הג'יהאד האיסלאמי וארגונים קיצוניים. אך צעדים אלה גרמו לכעס רב בקרב פעילי השטח. הם תבעו לשים קץ להפסקת האש, אבל לא הצליחו לגרור את חמאס.
המצב השתנה אחרי שבשבוע שעבר נהרגו שלושה אנשי הג'יהאד האיסלאמי אשר התנכלו לפעילות צה"לית שגרתית, ובמקביל ניתן אור ירוק מאיראן אשר חשה מבוכה עקב חשיפת ספינת הנשק שלה.
בעיקרו של דבר בעתיד הנראה לעין מעוניינים צה"ל מזה וחמאס מזה, ורוב הזמן גם הג'יהאד האיסלאמי, ברגיעה מעשית לאורך הגבול. אך צבר של פעילויות המלווה בחיכוך בלתי נמנע, ואשר הקשר ביניהן מקרי למדי, גורם מדי פעם להתפרצות אלימה של הפלשתינים בעזה וממילא לתגובה מדודה של ישראל, המניחה, כאמור, כי אין בידה פתרון קבע לבעיה.
אתמול חזר אביגדור ליברמן ופירסם את עיקרי תפיסתו כי מבצעים צבאיים אינם פותרים את הבעיה, ולפיכך עמדתו העקבית היא כי יש לחזור ולכבוש את עזה. רק שאין בפיו תשובה למי למסור אותה לאחר הצעד הזה אשר יקים על ישראל את כל העולם. אין לה אפילו מוחמד דחלאן חלופי, שיוכל לתפוס את מקומו של שלטון חמאס. ב־2007 הוא נמלט על נפשו, ולא יעז לשוב.
לפיכך נופלים עתה טילים אחרונים בסיבוב הנוכחי בנגב המערבי. הפלשתינים מחזיקים במין מוסכמה (מדוע?) כאילו תמיד שמורה להם זכות הלחיצה האחרונה על ההדק.
זאת אומרת שיש סיכוי טוב כי היום, ובעיקר בראשון ובשני, שהם ימי החופש מבית הספר, האויב הגדול של התחפושות והתהלוכות יהיה המטר הסוחף משמיים ולא מטר הרקטות.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
