השבת נקרא בבתי הכנסת בפרשת "תרומה". בכך אנו מתחילים סידרה ארוכה ופרטנית של תיאור בית המקדש הנייד והזמני שליווה את העם בנדודיו במדבר במשך 40 שנה, ואף שכן איתו אחר כך בשילה כ־300 שנה עד שחרב. למבנה הזה ניתן השם משכן על שם הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
בפרשתנו מתוארים בעיקר הכלים המרכזיים ששימשו ריהוט של פנים המשכן, הלוא הם הארון שבו היו מונחים לוחות הברית ומעליו שני כרובים עשויים זהב בדמות מלאכים, השולחן שעליו שכנו בקביעות 12 תבניות לחם משבוע לשבוע והמנורה בעלת שבעת הנרות המאירים שמאוחר יותר הפכה להיות סמלה של מדינת ישראל. בהמשך מתואר אף מבנה המשכן החיצוני שעשוי היה מקרשים של עצי שיטים וכמה תקרות כיסו את חלקו העליון של המשכן.
ללא ספק, גולת הכותרת של המשכן היא הארון. הוא נמצא בחלקו המקודש ביותר של המשכן המכונה בשם קודש הקודשים. הכהן הגדול רשאי להיכנס אליו רק פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים. לא בכדי הוא מכונה בתואר "ארון העדות"; המשכן מכונה אף הוא בשם "משכן העדות", כי בו היתה מצויה תדיר ההוכחה ההיסטורית לקשר בין אלוקים ועם ישראל באמצעות לוחות הברית (אחרי חטא העגל הוקצה מקום להניח בו גם את שברי הלוחות). במידה רבה אפשר לומר שמעמד הר סיני המשיך להיות נוכח בתודעת העם לא מעט בזכות הארון והלוחות אשר בתוכו.
מכיוון שמדובר במשכן נייד היה צורך להבטיח את האפשרות לפרקו במהירות ולהעבירו עם חלקיו המפורקים אל היעדים הבאים. לשם כך הושמו טבעות (לולאות) בצידי הכלים או הקרשים שבהם אפשר להכניס מוטות המכונים בשם בדים כדי שיקל לנושאים לשאת את הכלים השונים. ההיגיון אומר כי ברגע שפורקים את הכלים ובונים את המשכן, אזי מסירים את המוטות ומותירים את הכלים כפי שהם, וכך אכן נעשה במרבית הכלים. חוץ מאחד, הארון.
באה התורה ואומרת: "בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו". והדבר מעורר פליאה: מה פשר החריגה הזו? מדוע צריך להשאיר את המוטות הללו תמיד בתוך הטבעות כאילו מדובר ביחידת כוננות שלנה עם נעליה עליה? מה ההיגיון בכך? יתר על כן, בשל הימצאותם של המוטות הללו בצידי הארון נוצרה מצוקת מקום בקודש הקודשים והמוטות הללו נפגשו בפרוכת ששימשה מחיצה ומסך בין אזור קודש הקודשים ויתר חלקי המקדש, וגרמו למשיכתה ולהבלטתה באופן לא טבעי (לפרוכת המקדש היה תפקיד המזכיר את תפקיד הפרוכת בארון הקודש של בתי הכנסת).
מתברר שהתורה מבקשת להעביר לנו באמצעות מוטות הארון מסר חשוב. הארון הוא סמל להופעת התורה בעולם, שם נמצאים לוחות הברית ,שם מונח ספר התורה והוא הבסיס להתהלכותו ולקיומו של עמנו בעולם.
קיבלנו תורה בסיני לפני 3,000 שנה, אבל התורה חייבת להמשיך וללכת איתנו גם במאה ה־21. היא חייבת להתמודד עם אתגרי כל דור ודור. לא בכדי קוראים לחוקי התורה בשם הלכה, היינו משהו שהולך איתנו ומלווה אותנו בכל אשר יקרה בדרכנו.
לשם כך הארון חייב להיות כשהמוטות קבועים בתוך הטבעות במצב של הכנה מתמדת להליכה. הוא לא יכול לנוח לרגע על זרי הדפנה של העבר או לחשוב לרגע שהוא יכול להתקבע ולעמוד. מהותה של התורה לאורך כל הדורות היתה ביכולת לתרגם את מושגי המציאות לשפה של קודש ואת יישום הערכים של התורה בתנאים משתנים.
קשה לפרוט את רשימת האתגרים הניצבים לפתחה של תורה במציאות חיינו. די אם נבין את ההבדל שבין מציאות שבה החברה היהודית חיה כקהילה בין עמים אחרים לבין אומה שהקימה מדינה ריבונית ועצמאית החייבת להתמודד עם אתגריה של ממלכה. משמעות אחיזת הבדים בטבעות היא המחויבות לתרגם את עולמה של תורה למציאויות המשתנות שבפנינו.
ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
