תם ולא נשלם. גם אחרי שכלתה הרעה, גם אחרי שהממשלה אישרה לשחרר טרוריסטים רוצחים, רק כדי שהפלשתינים יואילו לדבר עימה, עדיין יש מה לעשות. הרשות הפלשתינית, מנהיגיה, ראשה, מוסדותיה, עיתוניה ואוכלוסייתה עוסקים כבר שנים ארוכות בהאדרת טרור וטרוריסטים. הילדים ברשות הפלשתינית שומעים פעם אחר פעם שהטרוריסטים הם מודל לחיקוי וכרטיס כניסה לתהילה ולגן עדן. ילדים ומבוגרים כמהים להצטרף לשהידים ש"מסרו את נפשם" למען המולדת.
כולם יודעים וכולם שותקים. פעם, כשנתניהו עוד התנגד לשחרור מחבלים, הוא גם דרש להפסיק את ה"פסטיבל" הזה. היום, אף ששינה מדרכו, הוא עדיין יכול לחזור אל סף המינימום הזה. אין סיבה לשחרר רוצחים, כל עוד ברש"פ לא חדלים מהאדרת מעשי רצח. הכל גלוי לעין בדו"חות פומביים של גופים דוגמת "מבט לתקשורת פלשתינית", "ממרי" או המשרד לעניינים אסטרטגיים. אבו מאזן עצמו הוא שותף מלא ל"חגיגה" הזאת. איתמר מרקוס, שחוקר את התופעה, ציין פעם שכיום ילד פלשתיני יכול ללכת לבית הספר ברחוב על שם אבו ג'יהאד, שתיכנן את רצח 37 הישראלים בכביש החוף, לעבור את יום הלימודים בבית הספר על שמו של אחמד יאסין, מייסד חמאס, לבלות בתחרות כדורגל על שם מתכנן טבח ליל הסדר במלון פארק בנתניה, ולקנח בערב במרכז נוער על שם אבו איאד, מתכנן רצח הספורטאים הישראלים במינכן.
רק החודש, בעוד קרי מדלג באזורנו, שודר שוב בטלוויזיה הפלשתינית שיר המכנה את ישראל "ראש הנחש", ומבהיר כי "באמצעות הרובה נכפה את חיינו החדשים על ישראל". הגירסה הנוכחית, מציינת החוקרת ז'אן זילברדיק, לקוחה מהופעה שצולמה מאירוע של הפת"ח ב־2011, שבו נכח גם אבו מאזן. האם אל תוך אווירה של טרור משחררים טרוריסטים? האם אלה ה"שגרירים" שישנו זאת? האם הפסקה מוחלטת של האדרת הטרור אינה צריכה להיות תנאי מוקדם לשחרור הטרוריסטים?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו