אם לבנון תתמוטט, ישראל תהיה בין הראשונות שייפגעו

הצעתו של שר הביטחון בני גנץ להעניק סיוע הומניטרי ללבנון הקורסת, אינה רק מתוך דאגה כנה לתושבי ארץ הארזים השכנה. היא בעיקר משום שקריסה פוליטית, חברתית וכלכלית של השכנה מצפון, המצויה במשבר שלטוני ומדיני מתמשך שמאיים על יציבותה, תהווה סכנה ברורה ומיידית לביטחון ישראל.

אם לבנון תיגרר למלחמת אזרחים, תמהר טהרן לקחת לידיה את מושכות השלטון והשליטה, כפי שעשתה בסוריה, ועוד בטרם תספיק הממשלה בישראל למצמץ - יהפוך דרום לבנון כולו, שגם כך נתון לשליטה כמעט בלעדית של חיזבאללה, למוצב קדמי של משמרות המהפכה. זוהי משוואה שישראל תתקשה להשלים עימה.

כדי לצאת מהבוץ הכלכלי שאליו נקלעה, זקוקה לבנון להלוואות מגופים בינלאומיים כגון הבנק העולמי וקרן המטבע. אולם פניותיה של ממשלת לבנון לקבלת הלוואות נדחות פעם אחר פעם, מכיוון שמתן ההלוואות כפוף לרפורמות שלטוניות וכלכליות נרחבות שבהן היא נדרשת לעמוד.

בראש ובראשונה, עומדת הדרישה כי את ממשלת המעבר - בראשות חסן דיאב, שהתפטר לאחר אסון הפיצוץ בנמל ביירות לפני כשנה - תחליף ממשלת מומחים טכנוקרטית, שתפעל לביעור השחיתות שפשתה בכל רשויות השלטון, ותוביל שורת רפורמות כלכליות וחברתיות.

רה״מ לשעבר סעד א־דין אל־חרירי אף הצליח לגבש סביבו קבוצת מומחים להרכבת ממשלה כזו, אך בבואו להציג את הרכבה העתידי לנשיא לבנון מישל עאון, שהוא גם בן ברית של חיזבאללה, כדי לקבל ממנו את המנדט לעמוד בראשה - שלח אותו הנשיא עאון פעם אחר פעם לבצע בה שינויים.

ברור כי מי שעומד איתן מול דרישות הארגונים הבינלאומיים לרפורמות ממשלתיות ושלטוניות בלבנון, הוא ארגון חיזבאללה. מזכ״ל הארגון חסן נסראללה אף הצהיר לא אחת בנאומיו לאחרונה כי "גורמים בינלאומיים לא יקבעו את הרכב הממשלה בלבנון. רק לעם הלבנוני יש הזכות לבחור מי יהיו מנהיגיו".

אחת הבעיות בשיטת הממשל בלבנון היא החלוקה העדתית, שלא שונתה מאז תחילת שנות ה־30 של המאה ה־20. לפי המפתח שנקבע כאשר הנוצרים (אשר מסוכסכים ומפולגים) היוו רוב ברור ופריבילגי בלבנון, הנשיא והרמטכ״ל יהיו מבני העדה הנוצרית, רה״מ מהעדה המוסלמית־סונית ואילו יו״ר הפרלמנט - מהעדה השיעית.

הסברה העיקרית במערכת הביטחון בישראל הינה כי חיזבאללה אמנם אינו מעוניין לגרור את לבנון למלחמת אזרחים, אך למעשה המשבר השלטוני־כלכלי־חברתי בה משחק לטובת הארגון השיעי: קריסת המדינה עשויה להביא לשינוי השיטה, שמפלה בעיקר את העדה השיעית, שהיא הגדולה, החזקה והמלוכדת ביותר בלבנון.

התמוטטות המדינה הלבנונית לא תוביל להקמת ישויות מדינתיות־עדתיות־ריבוניות שיקומו בשטחה, אלא תאפשר לאיראן - באמצעות ארגון הפרוקסי שלה, חיזבאללה - להשתלט על כל רשויות השלטון ומוסדותיו, תוך העמדת נציגי העדה השיעית בכל עמדות המפתח בלבנון - מהצבא ועד לפרלמנט.