הפסקת אש? שני הצדדים מעדיפים להמשיך להילחם

בחלוף חודש מאז פרצה המלחמה באוקראינה ניתן רק לשער מה יקרה, ובעיקר מה לא יקרה, בהמשך הקרבות. תקוותו של משטר פוטין להכריע את אוקראינה באמצעות הפעלת כוח צבאי נכזבה, והיום ברור שצבא רוסיה אינו מסוגל להשיג את היעדים שהנשיא הרוסי הציב בפניו.

בעולם רציונלי היה הדבר סולל את הדרך לעצירת הלחימה ולפתרון מדיני בין שתי המדינות, אך במקרה זה הצלחת משא ומתן אינה באופק.

ככל שהתוכניות הרוסיות נתקעו ונכשלו בכל החזיתות, גבר הכעס בקרמלין והופנה כמעט לכל עבר. על פי דיווחים הולכים ומתרבים, המשטר לא מסתפק בדיכוי הפגנות המתנגדים או באיסור פרסום האבידות האמיתיות של צבאו, אלא מתחיל לדרוש מנאמניו הסברים לכישלון ההכנה וניהול המערכה הצבאית והתעמולתית מול אוקראינה. עוד מעט יימצאו השעירים לעזאזל, והם לא יהיו שין־גימלים פשוטים.

התנפצות חזית הראווה של "עוצמה צבאית" היא קטסטרופה אמיתית עבור משטר פוטין. עריץ אינו יכול לאפשר לעצמו להיראות במערומיו, והרי כל אחד מ־30 ימי הלחימה חשף עוד ועוד מהחולשות המדהימות של המערכת שנבנתה בימי פוטין; החל מהיעדר המוטיבציה של חייליו, דרך כשלים לוגיסטיים או חימוש, וכלה בחוסר יכולת לחזות את ההתנגדות האיתנה של אוקראינה.

אף על פי כן, אין להסיק שהכישלונות בקרב יגרמו לרוסים להתעשת ולזרז מוצא מכובד מן התסבוכת האוקראינית. כדי להסכים לפתרון של שלום ולהסיג את כוחותיו השחוקים, פוטין זקוק נואשות למשהו דמוי הישג. תושבי רוסיה עתידים לסבול ממשבר כלכלי חריף ביותר, וגם מספרי האבידות של צבאם ייחשפו לעיניהם במוקדם או במאוחר. כרגע אין בידי פוטין שום הישג שיוכל להציג כנגד המחיר הגבוה שעמו ישלם, ולכן, בראייתו, אין לו ברירה אלא להמשיך להילחם. למעשה, הרוסים נפלו לבור שכרו בעצמם. אחרי שתבעו מהאוקראינים להכיר באובדן חצי האי קרים ומזרח המדינה, יהיה להם קשה להתבסס על פחות מכך כהישג.

לאוקראינים, למרות האבידות והרס התשתיות, אין סיבה ללכת לקראת הדרישות הרוסיות במשא ומתן. ההצלחה הצבאית מפיחה רוח קרב במפרשיהם. מאז שגילו שהאויב לא חזק כפי שחשבו, הם מבינים שאפשר להמשיך להכות בו. בשבוע האחרון יצא הצבא האוקראיני לכמה התקפות נגד, הדף את הרוסים באזור קייב למרחק של עשרות קילומטרים ושחרר אזורים שכבר נפלו בידי הפולשים.

מצבם החדש משתקף בנתון פרדוקסלי: היום יש בידי האוקראינים יותר טנקים מאשר בתחילת המלחמה - הם איבדו אמנם כ־100 טנקים, אבל תפסו הרבה יותר כלים רוסיים. תוסיפו אספקה שוטפת של נשק ששולחות מדינות המערב, ותבינו מדוע האוקראינים משוכנעים שהמשך הלחימה צופן עבורם עתיד טוב. הם כמובן מעוניינים לעצור את הרג אזרחיהם, אבל לא במחיר של כניעה - והדרישות הרוסיות אינן מתפרשות אחרת מכניעה. משכך, מה שהיה בחודש האחרון יהיה גם בחודש הבא. הצבאות ימשיכו להילחם, ואוקראינה תמשיך לדמם.