"חגיגות הבסטיליה הפכו ליום זיכרון"

ב־14 ביולי 2016 מיליוני צרפתים התכנסו כמו בכל שנה לחגיגות של "יום הבסטיליה", תאריך המסמל את יום העצמאות הלאומי. גם בעיר ניס שבריביירה הצרפתית התאספו רבבות של מקומיים בשעות הערב לחגיגות המרכזיות ב"טיילת האנגלים".

המדינה האסלאמית (דאעש) היתה אז בשיאה וריכזה את מאמצי הג'יהאד שלה בבירות המערב. רק כחצי שנה מוקדם יותר בפריז, שלוש קבוצות של מחבלים המזוהות עם דאעש ביצעו מתקפה משולבת על שלושה מוקדים שונים, פיגוע ראווה שכלל מחבלים מתאבדים מחוץ לאצטדיון הלאומי "סטאד דה פראנס", ירי על מסעדות וברים ברחבי הבירה, והקטלני מכולם - חטיפת בני הערובה בתיאטרון "בטקלאן". 130 אזרחים חפים מפשע נטבחו באותו יום.

צרפתי יליד תוניס בן 31 בשם מוחמד בוהלל לא נשאר אדיש למכונת התעמולה האסלאמיסטית והחליט שעליו לעשות מעשה לאחר שהושפע קשות מהמסרים הקיצוניים שלה. הוא שכר טנדר "פיק־אפ" מתוצרת רנו וחיכה לשעת כושר.

ב־22:30 בלילה הוא נהג לכיוון הטיילת, ראה מולו את ההתקהלות המאסיבית, לחץ על דוושת הגז ודהר ברכב ללא היסוס אל תוך קהל החוגגים. התוצאה היתה עגומה במיוחד: 86 אזרחים התווספו לרשימה ארוכה של קורבנות טרור בצרפת וקרוב ל־500 נוספים נפצעו. בוהלל נורה למוות בידי שוטרים זמן קצר לאחר מכן.

"לא הבנתי מה קורה"

כאשר אוריאן שמעה על הפיגוע בעיר מולדתה, היא נכנסה להיסטריה. אחותה יונה לא ענתה לטלפון, והיא ידעה שהיא בילתה עם חברות בטיילת כאשר הפיגוע התרחש. אוריאן עלתה לארץ מצרפת ממניעים ציוניים רק שנה לפני כן, ותחושת המרחק רק הגבירה את הדאגה.

"זה היה בחמש בבוקר. קמתי, הבטתי בנייד וראיתי דיווח על פיגוע בניס", היא משחזרת בשיחה עם "ישראל היום". "קיבלתי מיליוני הודעות, אמא ניסתה להתקשר ואני לא הבנתי מה קורה".

"יונה לא עונה!" כך זעקה בפניה אמה בשיחה הראשונה שקיבלה ממנה לאחר האירוע. "ניסיתי להתקשר לכולם, פרסמתי הודעה בפייסבוק 'האם מישהו ראה את יונה?' אבל באותו היום היו המון אנשים נעדרים שלא ענו לטלפון".

העמיתים של אוריאן בערוץ i24NEWS נחלצו לעזרתה והתקשרו לבתי החולים המקומיים בניסיון להשיג מידע. "בסוף אחותי התקשרה באחת בצהריים, לאחר 12 שעות של היסטריה. למרבה המזל, התברר שהסוללה של יונה אזלה והיא בסדר גמור. היא היתה בטיילת עם חברים, וברגע שקרה הפיגוע והם שמעו יריות, הם החלו לרוץ ודפקו על הדלתות של הבתים בצעקות 'תפתחו לנו!'. הם נכנסו לדירה וישנו שם כל הלילה. אחותי פשוט לא ביקשה להטעין את הנייד".

חמש שנים לאחר האירוע, השקפתה של אוריאן על אותו יום טרגי בעיר מסמלת את הכאב שאזרחי צרפת נאלצים לשאת איתם בהווה. "יום הבסטיליה הוא כבר לא אותו הדבר. היום הזה הוא כעת לא רק חגיגה, אלא גם יום שבו נזכרים בהרוגי הפיגוע. זה הזוי", סיכמה.

"השבוע אנחנו מציינים את יום הבסטיליה, אך לצערי גם את יום השנה לפיגוע הנורא בניס שבו נרצחו ילדים, נשים וגברים - פשוט בני אדם שרצו לחגוג ביום העצמאות של צרפת", מספר חבר הפרלמנט הצרפתי מאיר חביב ל"ישראל היום".

לדבריו, "מלבד התוצאות הקשות, הרוצחים רצו להעביר מסר סמלי בכך שביצעו את הפיגוע דווקא ביום המיוחד הזה. הטרור שהיכה בפריז, בטולוז או בניס הוא אותו הטרור שמכה בישראל - בת"א או בירושלים. אותם כוחות חשוכים שמבקשים לדכא את ערכי החופש והשוויון. גם היום, לצערנו, המאבק לא תם. לא בצרפת, לא בישראל ולא בעולם כולו, ולכן חשוב לזכור מי האויב המשותף שלנו כדי שנוכל להביס אותו יחד".