שעת דמדומים: ארץ השמש העולה מחפשת תקווה

במקור, המשחקים האולימפיים היו צריכים לקדם את יפן בתחומים שונים. אבל לנוכח בעיותיה,שהוחרפו על רקע הקורונה, מעמדה עלול להיפגע אף יותר בעולם - וכך גם מעמדה של מפלגת השלטון גופא. ועדיין, העולם צפוי להיחשף, שוב, למודרניות היפנית של ארץ השמש העולה, שהייתה ונשארה מדינה מאוד מודרנית.

הפעם הראשונה שהעולם נחשף לפן הזה הייתה באולימפיאדת טוקיו ב־1964 - הראשונה להיערך על אדמת יבשת אסיה - שהייתה הישג אדיר עבור יפן. העולם תפס אותה כמדינה סופר־מודרנית, והארגון בלט למרחוק. יפן הייתה גאה להיות כזו, כאשר לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה היא תיקנה את תדמיתה הלאומית ממדינה אסיאתית כמעט מפגרת - למעצמה עולמית. האולימפיאדה העניקה לה דחיפה כלכלית עצומה.

יותר משני עשורים קודם לכן, אולימפיאדת 1940 אמורה הייתה להיערך בטוקיו, ארבע שנים לאחר אולימפיאדת ברלין (1936) - על משמעויותיה בהקשר לתעמולה הנאצית - ולהיות בעלת משמעויות פוליטיות, ולא רק ספורטיביות. אלא שפלישת יפן לסין ב־1937 טרפה את הקלפים: מעמדה של יפן ירד בדעת הקהל העולמית, והיפנים ביטלו בעצמם את הרצון לאירוח המשחקים ב־1939 בשל ביקורת פנימית חזקה מאוד, שלפיה לא ניתן לארח חגיגות בזמן שהיפנים נהרגים בסין.

לקראת האולימפיאדה הנוכחית, הממשלה השקיעה סכומים רבים כדי שיפן תיבחר על ידי הוועד האולימפי, מתוך אמונה שהדבר יוציא את המדינה מהמשבר הכלכלי שממנו היא סובלת, ויחדש את מעמדה הטוב כפי שהיה ב־1964. זאת, אגב עידוד המורל העצמי שלה בתוך המדינה (להתגבר על המיתון, שחלקו הגדול נובע מכך שהיפנים הפסיקו לקנות מוצרים תעשייתיים), ומחוצה לה (בייחוד ביחס ליצוא היפני הסובל מתחרות של הייצור הקוריאני והסיני).

מכה חריפה לשאיפות המינוף

עוד בטרם פרצה המגיפה, הציבור היפני לא האמין שהאולימפיאדה תיצור מצב פסיכולוגי־כלכלי חדש. כשהיא פרצה, הקורונה נתנהמכה חריפה לשאיפות של השלטונות היפנייםלהשתמש באולימפיאדה כמנוף כלכלי גדול - כלפי פנים וחוץ. מבחינה בינלאומית, רבים חששו כי אם האולימפיאדה לא תהיה מוצלחת, הרי לא רק שהיא לא תקדם את המשק היפני - היא אף תפגע בו.

אלא שהשלטונות קיוו שהחוש היפני ליעילות ולחריצות יגבר על כל השאר, ומכאן תצמח למדינה תועלת ברמה החברתית־פנימית. ברקע, עובדת היעדרו של חיסון לקורונה עבור מרבית הציבור היפני, בוודאי אינה מוסיפה רוגע לאווירה בארץ השמש העולה בחודשים ובשבועות שלפני שריקת הפתיחה לתחרויות הספורט הרב־ענפיות.

מבחינה בינלאומית, ספק אם האולימפיאדה תקדם את מעמדה של יפן ביחס למתחרותיה הישירות - קוריאה וסין. בראייה פרספקטיבית, אם מחפשים נקודת אור אפשרית הרי שהיא טמונה בנקודת הבסיס: אם יפן בכל זאת תצליח להתגבר על הקורונה, לחסן את האוכלוסייה לצד המשחקים האולימפיים הצפויים, ולהציג את המודרניות היפנית - הם עשויים להיזכר כחלק מנקודת המפנה החיובית, שלה יפן כה מייחלת.

פרופ' שילוני הוא חוקר יפן והמזרח הרחוק, חתן פרס ישראל לשנת 2021. הוא מכהן כפרופסור אמריטוס בחוגים ללימודי מזרח אסיה והיסטוריה, האוניברסיטה העברית, וחבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים.

דן לביא סייע בהכנת המאמר.