בנט ושקד, ברוך שובכם - לא הפסדתם כלום

השבוע האחרון העמיד את כולנו מול מציאות מבהילה.ביטחונית, משטרתית, חברתית ופוליטית. כמו רכבת דוהרת שאיבדה בלמים, ישראל שעטה ללא שליטה לעימות חריף עם חמאס, להתפרעויות משוגעות ברחובות ישראל, לחוסר אונים בין הממ"ד הסגור - לרחוב הפרוע. וממש ממול, באותה מהירות חסרת שליטה, התקרבה "רכבת השינוי". בהתעלמות טוטאלית מהמצב, ולפרקים זה הרגיש כמו דווקא אחד גדול.

והשבוע האחרון הזה היה כמו גיצים וניצוצות על המסילה כשרכבת מאבדת עליה שליטה. יש קשר או אין קשר בין הלימבו הפוליטי לבין ההתגרויות של חמאס? יש קשר בין "רוח השינוי" לבין האלימות הלאומנית? הדברים יותר מדי סמוכים כדי לבטל את האפשרות ששוב יהודים מותקפים, ושוב ריבונות המדינה מופרת, ושוב האויב שולח יד - כשהוא מרגיש שאין בעל בית, כשהוא מריח חולשה, או היסוס, או אפילו תקופת מעבר שמגבילה את היכולת להגיב לו.

הדם רתח השבוע. רתח מהקורבנות, רתח מחוסר הביטחון ורתח מהדיסוננס הקשה בין כל היגיון לאומי לבין כיוון הממשלה המסתמנת. ישראלים רבים חוו רגע של התפכחות. גם בשמאל וגם בימין - מי שהאמינו בשיתוף פעולה עם המפלגות הערביות, הבינו שהתנאים לא הבשילו. מי שחשבו שסיימנו עם איומים ביטחוניים ושאפשר להתפנות לענייני פנים, כלכלה והשתקמות מהקורונה, קיבלו מהמציאות צלצול השכמה כואב.

ואין מה לעשות. כשמבינים כי לא רק שאי אפשר לדחות את הסוגיות הקיומיות, ושהן אפילו בוערות יותר מכל מה שחשבנו, מבינים גם שאי אפשר "לשים את המחלוקות בצד" ולכונן ממשלה נטולת אידיאולוגיה. כי בחמאס ובחיזבאללה, ביחסי יהודים־ערבים, במשילות ובמערכת המשפט - בדיוק על הדברים האלה אנחנו חלוקים, ובסוף צריך להחליט איפה אנחנו: בימין או בשמאל.

השבוע הקשה והעצוב הזה הכריח אותנו לשים את האידיאולוגיה מחדש על השולחן. ומי שמאמין שהימין צריך לנהל את המציאות המורכבת שלנו, מבין גם שהימין צריך לפעול יחד, באופן קוהרנטי - ובעיקר להוביל.

ההודעה של בנט ושקדעל סוף הרפתקת ממשלת השינוי היא צעד נכון ומתבקש בכיוון הזה. היא גם צעד אמיץ, שכל איש ימין, כולל מי שתקפו אותם במילים קשות, צריך להעריך ולהוקיר. לא מכיוון שהם "הצילו את הימין". אלא מכיוון שברגע אחד הם הפכו למבוגר האחראי בשבוע של חשש אמיתי מהתפרקות. המחנה הלאומי כולו צריך לומר - ברוכים הבאים הביתה, בנט ושקד. טוב שאתם איתנו.

ולא, לא הפסדתם שום דבר. הנה דבר שאי אפשר לקחת מכם: אנחנו יודעים לאן אתם שואפים ושאתם נחושים להילחם על מקומכם בצמרת ההנהגה, אנחנו יודעים שאתם מוכנים לשלם מחירים לשם כך, ועכשיו אנחנו גם יודעים שאתם פועלים מתוך אידיאולוגיה, ובעיקר מתוך אחריות לאומית וממלכתית.