החיבור שבין ירושלים, ובעיקר הר הבית, יום ירושלים, שבו שוחררה ואוחדה לה העיר יחדיו, ולבסוף חודש הרמדאן הקדוש למוסלמים, משמש תפאורת רקע לאירועים האלימים שחווה ירושלים בימים האחרונים.
אמת, הרמדאן הוא חודש מועד לפורענות ובוודאי בחברה שמרנית שבה הדת ממלאת תפקיד משמעותי, ושבאמצעותה אפשר לשחרר מתחים ולחצים שמקורם לא פעם במצוקה חברתית וכלכלית. כמקובל במזרח התיכון, דרכה של מחאה להפוך בתוך שניות לפרץ אלימות בלתי מרוסן ובלתי ניתן לשליטה.
הגורמים למתיחות מצויים אפוא מן המוכן וכל שנדרש הוא עילה או תירוץ, ולרוב גם מסיתים ומדיחים, שינצלו את התבערה כדי לקדם את האינטרסים הפוליטיים שלהם.
בשבועות האחרונים, ולמעשה מאז ראשית חודש הרמדאן, אנו עדים להתגברות המתח בירושלים.
יוני ריקנר
תקיפות של יהודים חרדים בידי צעירים מוסלמים כך סתם בשביל הכיף כדי שיהיה אפשר להעלות את הצילומים לרשת הטיקטוק, תגובת הנגד של צעירים יהודים, מחסומי משטרה שהוצבו בשער שכם בימי הרמדאן, אירועי שייח' ג'ראח - כל אלו מתנקזים כמו בכל חודש רמדאן אל ימיו האחרונים של החג, ובמיוחד אל יום שישי האחרון שלו, שאותו קבע אגב בשעתו האימאם ח'ומייני, כיום ירושלים.
זהו מתח מובנה ואפילו צפוי מראש, והוא מלווה אותנו בכל שנה. אבל שורשיו נעוצים במאבק הישראלי ערבי בן מאה השנים על ארץ ישראל, וכמובן על ירושלים. אין להניח לפיכך כי מתח זה ידעך וייעלם כל עוד מסרבים הפלשתינים להשלים עם נוכחותם של יהודים ברחבי ארץ ישראל, לא כל שכן להכיר במדינת ישראל.
אבל אין הכרח שמתח זה יהפוך לתבערה רבתי. למעשה כמעט לכולם אין אינטרס בכך. לא לתושבי ירושלים, יהודים וערבים כאחד, המבקשים להמשיך לחיות את חייהם. גם מרביתו של העולם הערבי מייחל לרגיעה ולמרות דברי גינוי, בבחינת מצוות אנשים מלומדה, שנשמעים מבירות ערב, אין לאיש רצון להיגרר לעימות מיותר על דבר שהוא מובן מאליו - חופש פולחן בירושלים המצויה כולה בשליטתה של ישראל.
רק לקומץ של מסיתים המקווים להיבנות מתבערה שכזו, למשל אנשי התנועה הצפונית בישראל, וכמובן גם לאיראן ולחיזבאללה שהזדרזו לברך על המהומות ולייחל לדם, רק לאלו יש מה להרוויח. הרשות הפלשתינית, ונראה שגם חמאס, מקווים לקושש כמה נקודות זכות ברחוב הפלשתיני, ונראה שהם מעודדים את האלימות בתקווה שיוכלו לשלוט בגובה הלהבות. הבעיה היא שעל להבות שכאלו קשה לשלוט ואם תתלקחנה, כולם ישלמו מחיר כבד, ובעיקר הפלשתינים.
למרות הנטייה - גם בתקשורת הישראלית - לייחס למהלכי המשטרה או הצבא, ואפילו לח"כ איתמר בן גביר, שמעטים בציבור הפלשתיני יודעים מיהו, את האחריות לאירועים האחרונים, הדברים מורכבים ועמוקים הרבה יותר. ובכל זאת, האינטרס הישראלי הוא להרגיע את הרוחות, וטוב אם לכך תכוונה פעולותיה של הממשלה.
למרות הנטייה לייחס למהלכי המשטרה או הצבא, ואפילו לח"כ איתמר בן גביר, שמעטים בציבור הפלשתיני יודעים מיהו, את האחריות לאירועים האחרונים, הדברים מורכבים ועמוקים הרבה יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו