כשהנצחה הופכת למנטרה של השתלחות

משנה לשנה, זה כל כך לא מעודן. אחת לשנה מפציע הנכד של רבין ז"ל, יונתן בן־ארצי, ובתנועת בק־הנד קצרה משליך עכבר מת בטרקלין המהודר של בית הנשיא. הריח בהתאם. במקום שנציין את יום הזיכרון לסבא הבלתי נשכח שלו, יצחק רבין, הוא פורץ את הגדרות ופותח את אירוע מלחמת האזרחים השנתית, החד־יומית.

הלוואי שזה היה חד־יומי, העסק הזה. אפשר לראות אופק אדום של שבועיים וחצי עד שייתמו ימי ההשתלחויות. עד שימוצה הנכס האסטרטגי הפוליטי מספר אחת של קבוצת הזהות ששנאתה אומנותה.

בן־ארצי משחרר אותנו ומאפשר לנו לענות ללא נקיפות מצפון לדברים המסולפים והמגונים שהוא שופך מדי שנה באופן די קבוע. כל עוד זה היה בימי הנשיא ריבלין, אפשר היה לחשוב שדברי בן ארצי נאמרים "בסמכות וברשות"; אבל כשזה קורה במשמרת של הרצוג השני, אין להאשים בכך את הנשיא, את המארח.

הוא פשוט ביזה את הנשיא הרצוג באמירתו כי "שלטון העם החליף את שלטון היחיד".
לפני שנה וחצי, כשבנימין נתניהו קרא לממשלת אחדות, ממשלת חירום, כדי להילחם בקורונה - בן־ארצי סבר שזהו שקר. האם הוא מכת מכחישי הקורונה? הוא כתב אז, באפריל 2020, שאם נתניהו משקר - הוא מקווה שימות מקורונה בכלא.

הממשלה הבלתי ייצוגית, ממשלת האליטות הכוחניות, היא זו שנטלה את השלטון מהעם; כאשר ממשלה מוקמת על בסיס רעיון צר אחד ויחיד, תוך שימוש בכל האמצעים, זה מזמין ייאוש ואלימות.

"שלטון העם" זה ראש ממשלה שנתמך בידי כארבעה מנדטים. זו אחת השגיאות הקשות שעשה יצחק רבין כראש ממשלה, כאשר המשיך לדהור בתהליך אוסלו הכושל על חודם של קולות עריקים כשהוא נשען על סיעת חד"ש. לכל המטיפים מהדרג הפוליטי הרם, כדאי להפנים שאלו השגיאות ההרסניות המובילות לחוסר יציבות במדינה, ולא דברי הסתה פרועים שנאמרים על ידי הזיבורית שבשולי המחנה.

משפחת רבין מאמינה שנתניהו אחראי לרצח ראש הממשלה בנובמבר 1995. יום הזיכרון הוא הזדמנות להוקיר את נתניהו, שבמאמץ הרואי שחרר את ישראל מהסכם העוועים של אוסלו ופתח בפניה אופקים חדשים. מחנה שלם, מחנה של מיעוט הרודה בעם האומלל באמצעות מכשירי הכוח שבידיו, מאמין כמו משפחת רבין שנתניהו אחראי לרצח.

כרבע מהעם תמך בליכוד בראשות נתניהו. לא ידוע על חברה בעולם שמטילה אשמה קולקטיבית על חלק גדול בעם, כאילו מיליוני בוחרי הימין אחזו בידו של יגאל עמיר והוא רק לחץ על ההדק. זו אשמה מהסוג ההיסטורי שהטילו זרים על עם שלם. הדוגלים בתפיסה הריאקציונית אפופת רגשי הנקם הזו לא מגלים לנו מדוע ועדת החקירה לרצח הקפידה לא לחקור את ההסתה שלטענתם הובילה לרצח.

אולי משום שיוזמי ההסתה באו מצמרת מפלגת העבודה, שהאשימו: "הליכוד סייען של חמאס". אולי משום שאזהרותיו המפוכחות של ראש הממשלה לשעבר נתניהו לגבי האיומים הצפויים מכניסת אש"ף לשטחים, כולל הטילים, התממשו אחד לאחד. אולי אלה שהטיפו לצעירי "הנוער העובד", כי עליהם להתמודד עם "רוצחי השלום", דרדרו את המערכת הציבורית?

הלוואי שמשפחת רבין היתה מגלה מעט אצילות רוח ודואגת לאש התמיד של הישראליות, יותר מאשר לאש התמיד היקרה והשורפת על קבר ראש הממשלה, שנרצח בידי בן עוולה.