גלנט הרים דגל והזהיר: זאת או המדינה או הפוליטיקה

המראה ששר הביטחון שם מול פניה של הממשלהצריכה להדאיג כל ישראלי. משתקפת בה תמונה של מדינה שמידרדרת במורד התהום, מבלי שהאחראים לכך עושים דבר לשינוי המגמה.

גלנט הציג שלוש סוגיות עיקריות שבהן ישראל פוסעת, לדעתו, בנתיב מסוכן. הראשונה והעיקרית שבהן היא עזה. שבעה חודשים לתוך המלחמה, אמר,מסרב ראש הממשלה לדון במי שיחליף את חמאס.

בהיעדר תחליף, נותרות למעשה שתי אלטרנטיבות: חמאס, או שלטון צבאי ישראלי. האלטרנטיבה הראשונה לא הגיונית: ישראל יצאה למלחמה כדי למוטט את שלטון חמאס, והיא עלולה להנציח אותו. האלטרנטיבה השנייה גרועה אף היא: המחירים שלה - הביטחוניים, המדיניים והכלכליים - עלולים להמיט אסון על ישראל (שלא לדבר על המחיר בחיי חיילים שייגזר מהצורך לשלוט ב־2.2 מיליון פלשתינים בעזה).

הסוגיה השנייה היא הצפון. גלנט דיבר בכלליות - בקרוב, אמר, יגיע הרגע להכריע בין הסכם ללחימה - אבל מאחורי הדברים מסתתרת ביקורת על אותו הדבר: הימנעות של נתניהו מדיון על היעדים האסטרטגיים בצפון. התוצאה היא שהצפון מפונה, וישראל תקועה בהגנה מבלי שתפעל לקדם את האינטרסים שלה (שכאמור טרם נקבעו).

הסוגיה השלישית היא גיוס החרדים. גלנט הודיע כי יסרב לקחת חלק בתרגיל המכוער שנתניהו מנסה לקדם, של העברת החוק מהכנסת הקודמת. החוק הזה, הבהיר, אינו רלוונטי עוד. צה"ל זקוק כיום ללוחמים נוספים, ומדינת ישראל זקוקה לשוויון. החוק במתכונתו המוצעת לא ייתן מענה לשני אלה, הוא רק ינציח ויעמיק את הפער המקומם בין אלה שתורמים לאלה שמשתמטים.

שלוש הסוגיות הללו קשורות אלה באלה פעמיים. פעם אחת, כי כולן נובעות מעזה ומהמלחמה. פעם שנייה, כי בכולן האינטרס הפוליטי גובר על האינטרס הלאומי. ההימנעות מדיון עומק על היום שאחרי בעזה נובעת כולה מהלחץ של האגף הימני בממשלה, וההימנעות מקידום גיוס מתחייב של חרדים נובעת כולה מהלחץ של המפלגות החרדיות.

הממשלה והעומד בראשה מתעלמים כדרכם משלל הפרדוקסים שנובעים מההחלטות (או ליתר דיוק: אי־ההחלטות) שלה. לדוגמה: כדי לקיים ממשל צבאי בעזה נדרשות כמה אוגדות, שאינן בנמצא, בעיקר אם במקביל צריך לשמר מוכנות למלחמה בצפון ולקיים פעילות בהיקף גבוה ביו"ש. כדי לאפשר כמה מערכות במקביל נדרשים עשרות אלפי חיילים נוספים – כלומר חרדים, כי אין מקור גיוס נוסף.

יש דוגמאות נוספות, חלקן מקוממות יותר. גלנט הרים היום דגל והזהיר מפני המשמעויות שלהן. מי שמכיר את הפרטים יודע שהוא היה עדין בדבריו. המציאות גרועה ומסוכנת פי כמה, בעיקר במישור המדיני-ביטחוני. במקום לפתור בעיות, ישראל מייצרת נוספות באופן שגורם גם לגדולי האופטימיסטים למרוט שערות בייאוש.

אפשר ורצוי לאתגר את עמדותיו של גלנט בסוגיות האלה, כדי להעמיק מחשבה ולהיטיב בפתרונות. הבעיה של נתניהו היא שכדרכו הוא בורח מהכרעות ומתמקד בלומר מה לא, ולא מה כן.

223 ימים לתוך המלחמה, הגיע הזמן שהממשלה תחליט ותעדכן את אזרחיה ואת העולם מהם יעדיה ואיך היא מתכוונת להשיג אותם, אחרת היא מהמרת על עתידה. אם לתמצת את דבריו של שר הביטחון, רגע האמת הגיע: זאת או המדינה או הפוליטיקה.