מסכים אפלים: הטלוויזיה משדרת רק תמונה אחת

נדרשה השאלה ששאל עמית סגל את השופטת בדימוס איילה פרוקצ'יה, על ההחלטה הפושעת שלה לעצור עד תום ההליכים נערה בת 14 שהשתתפה בחסימת כביש בהתנתקות, כדי לגלות את ערוות ערוצי הטלוויזיה. נדרש ראיון שערכה שרה בק בערוץ 14 עם פנינה פינקל, אחת מהנערות שנכלאו לחודש וחצי ב-2005 בגלל הפגנה, כדי להמחיש את מי לא מראיינים באף אחד מהערוצים הוותיקים – 11, 12, 13. היכן שמתיימרים להציג עתונות מקצועית אבל חושפים מסכים אפלים - חד צדדיות ומגוייסות פוליטית. בדיוק כמו ערוץ 14, מהצד השני.

האפליה הקיצונית באכיפת החוק הרי נמצאת בטבור הרפורמה המשפטית והוויכוח הציבורי שמטלטל אותנו, אבל שורשיה לפני שנים רבות. והנה, 11, 12 ו-13 תוקפים בזעם קדוש את הרפורמה שעל הפרק, בטענה שהיא אנטי דמוקרטית – הפיכה משטרית דיקטטורית. בד בבד הם משרתים את המחאה נגדה, ללא קורטוב של ביקורת, ללא נקודת המבט ההפוכה של מי שנרמסו בידי דיקטטורת ברק, פרוקצ'יה ושי ניצן בעבר. ההתעלמות מהצורך האמיתי לכונן רפורמה ביחסים שבין הרשויות, מתווספת להעדר מבט שוויוני כלפי המחאה של היום, אל מול מפגיני אוסלו וההתנתקות. יחד אנחנו מקבלים תמונה מסולפת וזדונית, מכל המסכים.

ההשוואה בין ההתייחסות למחאה ההמונית של אז כל כך מתבקשת, שהעדרה מהמסכים זועק לשמיים. מתווספת לידיעה שמרבית העיתונאים בטלוויזיה וכלל העיתונות, הפכו למשרדי יחסי הציבור של המוחים. חמור מכך, רבים מהם מקדמים את חציית הגבולות הקיצונית ביותר -  הסרבנות, הבי.די.אס הכלכלי ואפילו הקריאות לרדת מהארץ. די להבחין כיצד מלוטפים תום לבנה ועינת גז, זה שהודיע שהוא יורד במחאה לחו"ל וזו שקראה להוציא כספים מכאן. כך, מי שמאיימים להחריב את הבית השלישי מחובקים בעוז, במקום לקבל גינוי והוקעה. שלא לדבר על היחס האוהד לראשי הפרובוקטורים - אהוד ברק, דן חלוץ ודומיהם. שלוש רשתות טלוויזיה מקדמות בשיטתיות את האלימים והחצופים שבין המפגינים, אלו שדורשים לרסק את המדינה אפילו מבלי להיענש.

בחוסר מודעות עצמית והתגייסות מוחלטת לצד האחד, נשכחה השליחות העיתונאית הבסיסית – החיפוש אחר מרכיבי האמת. פרט לבודדים כמו עמית סגל ויאיר שרקי, כמעט כולם רתומים לשירות המחאה וליטוף הסרבנות. אמנם בניגוד ל-14, בערוצים האחרים שומרים על מראית עיין של קולות אחרים, במרואיינים, בפאנלים. אבל הווליום שלהם חלוש אל מול אוקיאנוס ההתמסרות וההובלה של המחאה. מבחינה מסוימת, יותר מתוחכם ונכלולי להציג גיוון כוזב על המסך, במקום החזית האחידה והמטופשת של 14.

אי הבאת הסיפור של פנינה פינקל בת ה-16, שנעצרה לחודש וחצי בכלא מעשיהו בתקופת ההתנתקות, יחד עם נערות אחרות, הוא רק טיפה בים הצביעות. בזמנו, דריסת המפגינים והרס הדמוקרטיה כלל לא סוקרו. נכחתי אז בהארכת מעצר של המפגינים בעת עקירת כפר דרום, מי שהובלו במאות ישירות לכלא באר שבע. ייצגתי את אל"מ (במיל') משה לשם, מי שבסך הכל החזיק בדגל ישראל וכרז ברמקול, אבל נשלח כמו כולם לבית דין שדה שהקימה דיקטטורת שרון-ברק בתוך מתחם הכלא. כולם נשלחו אוטומטית לשבוע מעצר, ללא הליך ראוי, כשרוח האיתרוג של אמנון אברמוביץ' שורה על כלל הערוצים, שכלל לא דיווחו ובטח לא מחו.

יש לעיתונות הרבה דרכים לשדר מסר, בין היתר באמצעות אי הבאת האמת. ההסתרה של קיום דיקטטורת שרון בהתנתקות, כמו רמיסת הדמוקרטיה בימי רבין ופרס, היא חלק מהגישה החד צדדית, במסגרתה לא עורכת התקשורת השוואה בין אגרוף הברזל של אז לכפפות המשי של היום. היא גם צובעת את הזעקות הנוכחיות על פגיעה בדמוקרטיה, באור כוזב ועכור.

נא לא להתבלבל, התמונה ב-14 ממש לא יותר טובה. די היה לצפות בשידורי הערוץ סביב נאום נתניהו על כניסתו לטיפול במשבר, כדי להבחין במציאות הכוזבת שמוצגת לצופים. המגישים ב-14 לא התביישו להכתיר את ההופעה האומללה של נתניהו כ"נאום צ'רצ'ילייני", מכפישים את זכרו של המנהיג החד ונקי הכפיים, שפעל בניגוד מוחלט לבנימין נתניהו. די היה לצפות ב"פטריוטים" השבוע, כדי להבחין בעולם המדומיין של הערוץ. פורום רחב של פרשנים מתהגג לו בדיוק באותו הקו. בלי קול אחד שונה לרפואה, כאילו מדובר בתחנה של ולדימיר פוטין.

המשבר הנוכחי ממחיש עד כמה אנחנו בוהים במסכים אפלים, חסרי עובדות והגינות, משוללי עתונות. יש לנו בעיקר סוכני רעיונות חסרי יושרה, שרומסים בפני עצמם את הדמוקרטיה וחופש הביטוי.

נבואת ירמיהו ביינות השומרון

לקראת החג קיבלתי בקבוק יין תוצרת יקב "הר ברכה" שבשומרון ובקבוק נוסף מיקב שביתיר, בדרום הר חברון. זה כבר הפך אצלנו הרגל ליהנות מהתוצרת הנפלאה של יקבי יו"ש, עד שצריך להזכר עד כמה זה לא מובן מאליו. עד כמה עצם קיום כרמי ויינות ההר, מהווים חלק ממימוש נבואות שיבת ציון. השנה נזכרתי במה שנוהג לספר בני קצובר, ממובילי השיבה לשומרון, על פתרון תעלומת הנביא ירמיהו. בנבואת נחמה נפלאה בפרק ל"א, הבטיח ירמיהו - "ע֚וֹד תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן נָֽטְע֥וּ נֹֽטְעִ֖ים וְחִלֵּֽלוּ". והנה רק לפני כ-45 שנה לא היו כרמים, לא יקבים ולא יין בשומרון ובבנימין. ערביי יהודה מגדלים ענבים למאכל, אבל חלילה לא ליין, שאסור באיסלם. ירמיהו, להזכיר, התנבא בסוף ימי הבית הראשון, ומאז במשך כ-2500 שנה לא היו כרמים בשומרון, ולא יקבים בכל יו"ש.

בתחילת ימי ההתיישבות ועל רקע נבואת ירמיהו עשו ניסוי בשלה, שעל גבול בנימין והשומרון. והנה, אחרי 4 שנים של גידול, בציר ועשיית יין, התברר עד כמה התנאים ביו"ש משובחים לגידול ענביי יין. מאז התגלו גם שרידי כ-1200 גתות יהודיות בשומרון, בהן דרכו ענבים ליין והיד עוד נטויה. הוברר שתעשיית היקבים נועדה גם לספק כמויות גדולות של יין לבית המקדש.

ההמשך כבר הפך להיסטוריה. בקבוקי היין שקיבלתי לקראת החג הזה מהווים דגימונת מעשרות היקבים הנהדרים שפועלים ביו"ש, ביניהם כאלו - כמו פסגות וטורא - שגורפים פרסים ותארים בינלאומיים. שלא לדבר על הענבים הרבים שמספקים מתיישבי השומרון ליקבים גדולים שפועלים ביתר חלקי הארץ.

סיפור גידול היין בשומרון ויהודה הוא חלק מהשיבה לארץ, לנופיה, לחלב, לדבש וליין שלה. כמו גם שמן הזית הנפלא שמופק מעצי הזיתים שנטעו המתיישבים ששבו אל ארץ התנ"ך. כך התגשמה הנבואה גם בימים המדאיגים בהם אנחנו מצויים. כפי שהבטיח ירמיהו בפרק לא' - "ע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔ית בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל...וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם."