זועבי וסילמן, מניסיון אישי: התפטרות מהכנסת היא הפתרון

ח"כ ג'ידא רינאוי זועבי, ששובצה ברשימת מרצ, היא ככל הנראה אדם עם ערכים, ממש כמו מקבילתה בימינה, ח"כ עידית סילמן.כשמצאה עצמה לפני חודשים אחדים בפעם הראשונה בכנסת, לא העלתה זועבי על דעתה שתהיה חברה בקואליציה בראשות אחד הפוליטיקאים הימנים ביותר בישראל. היא לא ציפתה לכך שתיאלץ להתפשר, כמעט בכל יום, על עיקרון אחר, והיא שואלת עצמה, ככל הנראה: "למה זה אנוכי?".

הקש ששבר את גבה, על פי דבריה, היה תמונת המשטרה המתעמתת עם נושאי ארונה של שירין אבו עאקלה.

זועבי התקשתה להשלים עם אחריותה הקואליציונית לקיפאון המדיני המוחלט, להחלטות על בנייה ביו"ש ולהתנהגות כוחות הביטחון, ותחושותיה דומות מאוד לאלה של כל חברי הכנסת האחרים של מרצ. אלא שהם קיבלו החלטה אסטרטגית חשובה וקשה מאוד, והיא חשה שאינה יכולה עוד להיות חלק ממנה.היא רוצה להשתחרר מכל אחריות מוסרית שתוטל עליה בגין החלטות המנוגדות באופן קיצוני לדעותיה שלה.

אבל אם אכן השאלה המוסרית-אידיאולוגית היא זו המציקה לה, לא צריכה להיות לה דילמה באשר להמשך דרכה הפוליטית. ממש כמו סילמן, גם עליה לבחור בדרך הפשוטה וההגיונית ביותר - להניח על שולחנו של יו"ר הבית את מכתב התפטרותה. כמי שעשה זאת פעמיים במהלך עשרות שנותיו בכנסת, אני יכול להבטיח לה כי אין מדובר בפעולה קשה מדי.

אם יש דילמה - אין דילמה

אפשר לבקר את עמיתיה על כך שלא התעוררו בזמן, לנוכח סימנים שכנראה נראו למביני דבר באשר לטרוניותיה של חברת הכנסת. אפשר לטעון נגדה שלא הייתה מעורה בעבר במפלגה שאותה ייצגה בכנסת, ו"הוצנחה" למעמד הבכיר שזכתה בו בלי להזדהות באופן עמוק יותר עם מרצ ועקרונותיה. אפשר לתהות על כך שלא הודיעה לראש המפלגה על כוונתה לנטוש את הקואליציה, והפתיעה אותו.

אבל כרגע, עם כל הכבוד להתלבטויותיה, אין לה דילמה אמיתית. אם סילמן וזועבי הן נשות כבוד, יש רק דבר אחד שעליהן לעשות: לפנות את מקומן למי שמוכנים להיות חלק ממה ששתיהן לא יכולות לחיות איתו.