הדילמה של בנט ולפיד: לפעול לטובת הקואליציה - או למען עצמם

ראש הממשלה נפתלי בנט וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד, עמלים בימים האחרונים על תוכנית פעולה משותפת בניסיון להציל את הקואליציה לאחר פרישת עידית סילמן. אך בעוד כלפי חוץ השניים משדרים חזית אחידה, מאחורי הקלעים מתעורר ניגוד אינטרסים פוליטי מובהק אשר עשוי להשפיע על התמונה כולה.

כאשר בסביבת ראש הממשלה מבינים כי איום הבחירות מרחף מעל ראשם, שאלת 'מי יכהן כראש ממשלת המעבר' עוברת לקדמת הבמה ומצטרפת למערכת השיקולים בקבלת ההחלטות הפוליטיות.

על פי ההסכם הקואליציוני, צריך ששני ח"כים מגוש בנט, קרי מימינה ומתקווה חדשה, יתמכו בפיזור הכנסת בכדי שיאיר לפיד יחליף את בנט ויכהן כראש ממשלת מעבר בתקופת הבחירות עד להקמת ממשלה אחרת. בהסכם נכתב כי שיקלי אינו נחשב בספירה זו משום שהוא הביע אי אמון בממשלה כבר מתחילתה. כלומר מלבד סילמן, צריך ח"כ נוסף שיפרוש ממפלגות הימין.

מנגד, אם אחד מחברי רע"מ, שחבריה מתנדנדים, יפרשו מהקואליציה ויתמכו בבחירות - בנט יישאר בכיסא ראש הממשלה על כל היתרונות של קמפיין בחירות מכס השלטון.

יש לבחון את המהלכים של לפיד ובנט על פי המשקפיים האלה. למרות האיום של מנסור עבאס מהיום (ראשון) שלא יצביע עם הקואליציה עד לקבלת דרישותיו של מלך ירדן בהר הבית - בנט אמר בישיבת הממשלה: "רק ישראל תקבל החלטות בהר הבית".

האם בנט החליט להקשיח עמדות כדי לדחוק את רע"מ לפרק את הממשלה ולהבטיח את המשך כהונתו בבחירות? האם לפיד יקצין עמדות שמאל כדי לדחוק את חברי ימינה ותקווה חדשה להצטרף לסילמן? אין ספק ששניהם מודעים בהחלט לאפשרויות האלה.

בליכוד מעדיפים לראות את לפיד נכנס לראשות הממשלה בתקופת הבחירות בטענה כי זה ימריץ את מצביעי הליכוד להגיע לקלפיות ולהגדיל את גוש הימין כדי להחליף את השלטון.