"הקשיים שלי אינם לשווא, זאת מלחמה על הבית"

משפחת שדמי־לוקר: תמר שדמי (29), בזוגיות עם עדי לוקר (27), שמגויס ליחס"ם של פלס"ר 7. עדי נמצא במילואים כבר שלושה חודשים. השניים מתגוררים ביישוב אליכין.

"ב־7 באוקטובר היינובחופשה בקפריסין. לקראת החזרה עדי תפס אותי ואמר לי: 'אם אנחנו חוזרים לארץ אנימגויס למילואים'", מספרת תמר שדמי.

"הייתי ממש בלחץ מזה שהוא ילך למילואים. גם מדאגה לו, וגם איך אני אתנהל במקום חדש. זה היה ארבעה חודשים אחרי שעברנו לאליכין.

"במשך כמעט חודש עדי קיבל טלפונים שיתכונן לקראת גיוסו, ולבסוף הוא אכן גויס. עדי היה מאוד חדור מטרה. טרם הגיוס הוא אמר שאם לא יגייסו אותו בהקדם, הוא ילך להתנדב.

"מהרגע שידענו שעדי נסע למילואים ההורים שלי היו בכוננות, וכשזה קרה הם הגיעו לעשות עלי בייביסיטר", היא צוחקת. "פחדתי להישאר לבד. הרגשתי שמכיוון שהוא לא בתוך עזה, אין לי מקום להתקרבן או סתם לפחד.

"עדי נסע מתוך תחושת שליחות, ואני לא הצלחתי להכיל את זה. הרגשתי שנשארתי לבד, בעבודה חדשה, במקום חדש, עם שני כלבים, ושאלתי את עצמי: 'מה עכשיו?'. כל הזמן אמרתי לעצמי: 'איך את מעיזה בכלל להתלונן? יש נשים שעוברות קושי יותר גדול. לי ההורים עזרו ושינו את כל שגרת החיים שלהם בשבועות הראשונים'. לקח לי המון זמן להבין שאני לא חריגה. אבל הקשיים שלי אינם לשווא, זאת מלחמה על הבית".

מה הקושי הכי גדול שלך כרגע?

"אנחנו מגדלים שני כלבים - מעולם לא תכננתי לגדל כלב לבד, ועכשיו יש לי שניים. אני עובדת במשרה מלאה, ופתאום צריך לעשות טסט לאוטו, לקחת אותו לטיפול, כל מיני דברים שאני לא רגילה לעשות".

מה הדבר הראשון שתעשו כשעדי יחזור?

"לטוס לחו"ל, לחזור עם טבעת ולהתחיל את החיים מחדש", היא אומרת בחיוך, ומוסיפה: "בעיקר לחזור הביתה מהעבודה ולדעת שהוא מחכה לי שם".

עצה טובה

"קודם כל - לא להתנצל על התחושות שלך. גם אם קשה לך, עלייך להבין שאם כבר מישהו יכול לעשות את זה - זו את, כי אנחנו מסוגלות לעשות עשרה דברים ביחד"