אורפז נדב ובתה קאי. "היא צריכה אותי". צילום: אפרת אשל

חופשת לידה - רחוק מהבית: משפחת נדב מגברעם נאלצה להתפנות מביתה

"החברים בקיבוץ כאן פשוט מלאכים": למשפחת נדב יש הרבה דברים טובים לומר על המארחים בקיבוץ גבעת חיים-איחוד • המשפוחה: סא"ל אורפז (35) - סגנית מפקד יחידת נס"א בחטיבה הטכנולוגית; גיא (37), מנהל מח' אחזקה מונעת בתנובה; אלמוג (6); ריף (4); שחף (שנתיים ו־8 ח'); קאי (חודש וחצי)• "ישראל היום" מלווה את המפונים

אורפז נדב לא תיארה לעצמה שאת חופשת הלידה שלה תעשה כל-כך רחוק מביתה שבגברעם. לפני חודש וחצי בלבד נולדה בתה קאי. כמה ימים לאחר מכן התרחשה השבת השחורה.

"זה תפס אותנו במופע מסורתי של הקיבוץ ביום הילד, שהתחיל בשישי והסתיים בלינה באוהלים על הדשא של חדר האוכל", היא מספרת, "למזלנו, לא נכנסו מחבלים לתוך הקיבוץ. כוחות הביטחון חיסלו אותם על שביל הגישה לקיבוץ. זה היה יום קשוח".

מפונים בבית מלון בים המלח | // יוני ריקנר

כשהחלה המתקפה, נכנסו כולם לממ"ד. "הילדים סבלו ופחדו מההפגזות ומכל הטירוף שמסביב", מודה אורפז, "שמרנו עליהם והיינו כל הזמן ביחד. גם לקאי היה מן הסתם יום לא פשוט. בשעה 5 אחר הצהריים התפנינו מהקיבוץ במעין שיירה מאובטחת. אחרי שבהתחלה היינו במקומות שונים, הגענו לקיבוץ גבעת חיים-איחוד, בשיטת "חבר מביא חבר". יש פה ובקיבוצים אחרים סמוכים - גם במושבים ואפילו בחדרה הקרובה - 60-50 משפחות מגברעם".

מפונים - לא "סתלבט בקיבוץ", אבל דואגים לכל מחסור, כולל מופעי תרבות ובידור: מני עוזרי, אדיר מילר, ליאור סושרד ורותם אבוהב עם מפונים במלון "לאונרדו" ברמת גן, צילום: ללא קרדיט

היא מדגישה שהקרבה לחברים מגברעם מקילה עליהם מאוד. "עושים עבורנו מעל ומעבר", היא אומרת, "נותנים לנו פשוט הכל: מארוחות ערב משותפות, קבלות שבת, הופעות תרבות רבות - ועד כל הציוד שאנחנו צריכים. הם פשוט מלאכים כאן. אלופים אמיתיים. אנחנו מבלים הרבה ביחד עם חברי הקהילה שלנו, ויש בזה סוג של נחמה מסויימת. זה מאוד עוזר להתמודד עם הקושי הגדול שנפל עלינו.

"יחד עם זה, אנחנו רחוקים מהבית ואיש לא יודע להגיד לנו מתי נוכל לשוב לגברעם. זו תחושת פליטות אמיתית. אנחנו ממש פליטים בארצנו. אנחנו מקוששים בגדים וציוד, משפחות שלמות יצאו כמעט בלי כל. נכון שיש הרבה שתורמים ומסייעים - אבל זה קשה".

כעת, כאמור, היא בחופשת לידה עם קאי. אמנם צריכים אותה מאוד בצבא, אבל היות שזה היה ידוע מראש, מצאו לה מחליף. "ברור שצריך אותי בצבא, אבל גם הילדים שלי מאוד צריכים אותי עכשיו", היא אומרת. "גיא ממשיך לעבוד ב"תנובה", ואני כאן איתם בקיבוץ. שלושה ילדים קטנים ותינוקת שזקוקים לתשומת-לב רבה. טוב לנו כאן, אבל ברור שהיינו שמחים מאוד לחזור לשגרה, אל הבית שלנו".

משפחות מפונות שמעוניינות לשתף את סיפורן ב"ישראל היום" יכולות לפנות למיילTalA@IsraelHayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו