אימת ארגוני הפשע מורגשת בכל מקום

לפני יותר מחודשייםנרצחו חמישה צעירים בכפר יפיע ליד נצרת, אז חשבו שהממשלה משנה תפיסה במלחמה בפשיעה המשתוללת בחברה הערבית. מאז נרצחו יותר מ־50 קורבנות נוספים, כאשר ארבעת האחרונים נרצחו באירוע אחד ביום שלישי באבו סנאן שבגליל.

גם הפעם, אפשר להירגע, שום דבר לא יקרה. גינויים והבטחות באותם משפטים ומאותם פוליטיקאים, יהודים וערבים - והלכה למעשה לא יהיו שינויים, לא בתפיסת הממשלה, לא ברשויות האכיפה ולא ביכולת המנהיגים הערבים, כי האירועים פליליים ולא לאומניים, והנפגעים הם השוליים הפוליטיים, הכלכליים והגיאוגרפיים, או במילים אחרות - ערבים. והדבר לא כואב למדינה, ולא פוגע עדיין בחברה היהודית ששתיקתה רועמת ומדאיגה.

מתחילת 2023 נרצחו כמעט 160 אזרחים ערבים, חלקם תמימים, חלק במקרי אלימות שהם כמעט בלתי נמנעים, אך הרוב נרצחו כחלק ממאבקי השליטה של ארגוני הפשיעה שהשתלטו על סדר היום בחברה הערבית. וכאן הסכנה הגדולה והקיומית - ליהודים ולמדינה הרבה יותר מאשר לערבים.

הרוב המכריע של האזרחים הערבים לא מרגיש בטוח במרחב מגוריו, אימת ארגוני הפשיעה מורגשת בכל מקום. אפילו בתקשורת הערבית, שרוב־רובה לא מעז לכתוב שמותיהם של ארגוני פשיעה, מעורבים או נאשמים כי יודעים שאף אחד לא חסין. כן, גם התקשורת.

נכון, מקרה הרצח של ארבעה צעירים מזעזע, אבל אפשר להירגע - שום דבר חריג לא יהיה. במשטרה ימשיכו לטעון, ויותר מכך להאמין, שהאלימות ופעולות הנקם הן חלק מהמנטליות הערבית. כאן. הרשויות הערביות ימשיכו להיות חלשות ונטולות כל השפעה. השב"כ ימשיך להגן על חלק ניכר מהמעורבים בפשיעה המאורגנת בתמורה לשליטה בפשיעה הלאומנית, וראש הממשלה, מי שאמור להכתיב את המדיניות ולקבוע את הטון, ימשיך להתעלם מחמישית מאזרחי המדינה שבראשה הוא עומד, כי הם לא יכולים להציל אותו או לסנגר עליו ציבורית, אז הם לא בדיוק מעניינים.

נושא הפשיעה בחברה הערבית כפי שהוא כיום התחיל לפני קצת יותר משני עשורים, אחרי אירועי אוקטובר 2000 והעימותים בין האזרחים הערבים לכוחות המשטרה, אז ארגוני הפשיעה בחברה היהודית החלו להשתמש במשפחות ערביות כקבלני ביצוע, לחיסולים ולכפיית פרוטקשן. עד אז, החברה הערבית לא ידעה את כמויות הנשק הבלתי חוקי שיש כיום, ולא ארגוני או משפחות הפשע כמו שיש כיום.

הכישלון החרוץ של המשטרה והמדינה לחסל את התופעה ביישובים הערביים גורם לכל האזרחים הערבים להאמין שמדינה שזרועותיה מגיעות לכל פינה בכל מדינה ערבית בעולם, אך לא מצליחה לטפל במשפחות פשע ובעבריינים הנמצאים מתחת לאפה, מפעילה מדיניות מכוונת כדי לחזק ולהעצים את ארגוני הפשיעה.