חלק גדול מתוצאות הבחירות הקרובות יושפע מיציאת הצעירים בגילי העשרים לקלפיות. אלה שלפעמים, ביום הבוחר, בוחרים לרדת לים או לשבת בקפה השכונתי. לפעמים זו האדישות שמכריעה, לעיתים הייאוש משחק תפקיד - ומנדטים שלמים נזרקים לפח.
סיבוב במרכז ירושלים, שבו לימין יש יתרון עצום (ראו בטבלה), צריך להדאיג את מנהיג הליכוד והטוען לכתר, בנימין נתניהו.
"עליתי מאוסטרליה לפני שנתיים", סיפר יעקב סיילי, חובש כיפה בן 25. "שם יש חובת הצבעה ולכן אגיע לקלפי, אבל אני שוקל לשים פתק לבן כי אני לא מרגיש שיש מפלגה שמייצגת אותי".
ליד יעקב ישב אהרון בלכר, נשוי טרי, בן גילו, שעשה עלייה מדרום אפריקה לפני שש שנים. "אנחנו מכירים חברים רבים שמעדיפים ברביקיו בים, בגלל שהם חשים שההצבעה היא בזבוז זמן. הצבעתי כל כך הרבה בשש השנים שאני כאן, שזה כבר נראה לפעמים כמו משחק. לא הולך, אז מנסים שוב ושוב. אני בדרך כלל מצביע לבלוק של נתניהו, אבל יש תחושה שאין מישהו שיכול להחזיק ממשלה מתפקדת, אז מה הטעם? כבר לא אכפת לי מי ישלוט, העיקר שיעבירו דברים אלמנטריים כמו תקציב".
אין השפעה לפתק בקלפי
את תחושת חוסר האונים אפשר היה להרגיש מכל עבר. מיכל, בת 23 ממעלה אדומים, סיפרה שבפעם שעברה לא הצביעה כי הרגישה שאין מישהו שראוי לקולה, וגם כעת היא מתלבטת.
איתמר, בן 28 ששותף בדוכן ספרים ברחוב יפו, היה יותר מנומק. "קודם כל, אני לא מצביע כי איבדתי את תעודת הזהות", התנצל ומיד הסביר: "אף אחד לא באמת מייצג אדם צעיר שאינו בעל נכסים ולא עשה קריירה צבאית. הפוליטיקאים עוסקים לטעמי או בכפייה דתית או בשוד הציבור, והתפיסה שיש השפעה לפתק בקלפי היא ממש לא נכונה. אנחנו מצביעים - והם אחרי זה מסדרים ביניהם את הדילים".
מה היית רוצה?
"החלפת שיטת המשטר, הקטנה של הכנסת. יותר כוח לשלטון המוניציפלי ובעלי תפקידים מקצועיים. שר תרבות? מישהו שלמד ספרות. שר תחבורה? אחד שמתמחה בתכנון ערים. פוליטיקאים מנצלים את התחום המקצועי כדי לצבור כוח, במקום להיטיב עם הציבור".
יש בעיות יותר גדולות
בתוך כל האכזבה הצעירה בלט במהלך הסיור תומר מוז, סטודנט למשפטים בן 20 ממעלה אדומים. הוא עמד באמצע הרחוב עם שלט של הליכוד, יודע היטב למי הוא יצביע.
"אנשים שהתבגרו בעשרים השנים האחרונות לא חוו דברים גדולים בכדי שיבינו למה הפוליטיקה קיימת, ולכן האדישות", הוא משוכנע. "הוריי הגיעו מברית המועצות, אני יודע מה זה חיים במדינה שהפוליטיקה הלכה אצלה לכיוון הלא נכון.
"אני בקיא בהיסטוריה של ישראל והעולם, ומבין אילו טעויות יכולות להיות. מסתכל על האינתיפאדה השנייה שהיא תוצאה של מדיניות, על הסכמי אוסלו שהביאו גל פיגועים. הרבה צעירים נחים אצלנו על זרי הדפנה".
מה אותך מעניין?
"אני באופן אישי מאמין בקפיטליזם, בשוק חופשי. חושב שלכל הפחות צריך לשמר את הסטטוס קוו בקשר עם הפלשתינים. חשובה לי התמודדות עם איראן שרצה לפצצה גרעינית".
זה מה שמעסיק צעיר בגילך?
"אנשים בגילי לפעמים לא ממש מבינים מה קורה. הם קוראים את הכותרת 'הדר מוכתר צועקת', וזה מה שמעניין אותם. קניית דירה היא לא האישיו. יש פה בעיות הרבה יותר גדולות".
אין מי שמצליח לשכנע
יעקב וניצן לאון, בני 29 ו-27 המתגוררים בירושלים. הם הורים לנטע בן השנה ומצפים לילדם השני. שניהם לא הסכימו עם הדברים. "אנחנו אוהבים את העיר ושנינו מגיעים ממשפחות ירושלמיות, שורשיות", סיפרה ניצן, שסיימה תואר בחינוך.
היא אומרת כי "כשכל החברים עברו, אנחנו בחרנו להישאר. אבל קשה פה, חונק, ומגיע למצב שגם אנחנו שוקלים להתרחק מהעיר כדי להצליח להתקיים".
יעקב הוסיף: "אנחנו בדרך כלל הולכים להצביע, אבל זה קצת עצוב כי אנחנו מרגישים שאין למי לתת את הקול. אף אחד לא אמין. מבטיחים ולא מקיימים, מתעסקים בעיקר בשטויות".
הייתם רוצים מנהיגות בגילכם?
ניצן: "אני בעד. זה יכול לרענן, לתת תקווה. אני מרגישה כל כך רחוקה ממה שקורה למעלה בשלטון. הם לדעתי לא מבינים עם מה אני מתמודדת ביומיום".
יעקב: "יש תחושה שאם נפגוש אותם ברחוב, אם זה ביבי או לפיד, לא יהיה לנו דיבור איתם. הרגשה שמנסים בממשלה לשמר תרבות של פעם, דור אחר. התעדוף שגוי, ובמקום שיתעסקו בחיים מתעסקים במוות. במקום תרבות מכניסים ענייני כבוד ואגו. אנחנו מאוד מאמינים בהצבעה, אבל המכשול היחיד הוא שאין מישהו שמצליח לשכנע אותנו".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו