ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, משה אדרי, עלה בשבוע שעבר לנאום הראשון שלו בפני מועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בווינה. נאומו, באנגלית כמובן, הוקדש לכמה סוגיות, שהמרכזית שבהן היתה כצפוי איראן. אדרי תקף את אי הציות של איראן למחויבויותיה בתחום הגרעין, ובעיקר בסוגיית "התיקים הפתוחים". שלושה מקרים שבהם נמצאו שרידי אורניום במתקנים שונים באזור טהרן, ואיראן מסרבת לספק לוועדה הסברים לגביהם, מה שגם מעכב כעת את החתימה המחודשת על הסכם הגרעין.
בנאומו דיבר אדרי על סוגיות נוספות, מהגרעין הסורי שנחשף וסוכל בידי ישראל לפני 15 שנה, דרך הפעילות המשותפת לישראל ולסבא"א בהיבטי בטיחות הקשורים לגרעין, ועד לצורך של המדינות השותפות ל"הסכמי אברהם" להדק את שיתופי הפעולה ביניהן בהיבטים של בטיחות וביטחון בעולם הגרעין.
לרוב הנוכחים באולם (ולמעשה בעולם) היתה זו היכרות ראשונה עם אדרי. מי מהם שביקש לבדוק בגוגל, מצא מעט מאוד מידע עליו באנגלית, וגם בעברית. למרות העבר העשיר שלו בצה"ל ובמערכת הביטחון, נכתבו עליו מעט מאוד כתבות ורוב פרטיו האישיים (ואפילו התפקידים שמילא) לא פורסמו במלואם. גם תמונות שלו יש מעט מאוד, בעיקר רשמיות; מתברר שגם אחרי 42 שנות פעילות ביטחונית, אדרי הצליח להישאר בצללים.
הוא נולד ב־3 באפריל 1962 בנצרת עילית (היום נוף הגליל) ולמד בכפר הנוער ניר העמק. "זאת היתה תקופה שבה חבר'ה עם מוטיבציה למדו בפנימיות צבאיות ובבתי ספר חקלאיים", מספר חברו הקרוב אייל סגל.
"את עיקר המיומנות הפיקודית שלו אדרי רכש ברפת, בבית הספר החקלאי", מספר חברו תא"ל (מיל') רליק שפיר. "מגיל יחסית צעיר הוא קיבל שם אחריות לכל מיני תחומים, ושם בעצם פיתח את יכולת המנהיגות וההובלה שלו". חבר אחר מספר שכאשר היה נער בן 14, קיבל אדרי משימה: להשגיח בלילה על פרה שעמדה בפני המלטה. "כל חניך אחר היה הולך לישון במיטה ומגיע בבוקר לראות אם הכל בסדר. לא אדרי. הוא נשכב לישון על הקש לידה, כדי להיות שם כשהיא תמליט".
יצירתיות וחיפוש אתגרים
כשסיים את בית הספר התגייס אדרי לגולני. הוא עשה קורס מ"כים וקורס קציני חי"ר, לחם במלחמת לבנון הראשונה ואחר כך עבר לפקד על פלוגה בגדוד 17 של גולני בבית הספר למ"כים. אחד ממפקדי המחלקות תחתיו היה חסון חסון, לימים תת־אלוף ומזכירו הצבאי של נשיא המדינה, ועוד קודם לכן לוחם אגדי עם היסטוריה יוצאת דופן של פעולות נועזות.
בספטמבר 1984 יצאה הפלוגה של אדרי לאימון ברמת הגולן. "הגענו אז מלבנון, ואדרי היה יצירתי מאוד. הוא חיפש כל הזמן שיטות אימון חדשות, שיאתגרו אותנו", מספר חסון. "עשינו אימונים שהיו מותאמים למה שלמדנו בלחימה בלבנון, למקרה שנצטרך לחזור לשם. הכנו אימון שכלל פשיטה עם 2-3 קילומטרים בציר סבוך יחסית לתוך יער אודם, ואז כניסה ללחימה".
אדרי, שהכין את התרגיל, חיכה ללוחמים בלב היער. "הוא הכין שם ביום אויב, שכלל תפאורה על העצים, ופיצוץ של מטענים כדי להתקיל אותי. אני הסתערתי על המטרות עם הכוח שלי, ואז שמעתי פיצוץ של מטען צד, ופתאום שמעתי את אדרי צועק 'חסון, חסון'. רצתי אליו וראיתי אותו שוכב על הרצפה בלי כף היד. חדלתי מייד את התרגיל והתחלתי לטפל בו. הוא היה על סף עילפון. החזקתי אותו ערני, עשיתי לו חוסם עורקים, והזעקנו חובש. פגעו בו גם רסיסים, וירד לו המון דם".
לצד הטיפול באדרי, היה חסון עסוק במאמצים לאתר את כף היד שנקטעה. "היא נקטעה לו בקו השעון, וקיוויתי שנמצא אותה כדי שבהמשך יוכלו לתפור לו אותה בבית החולים". כשנפגשו, לפני שנים אחדות, סיפר אדרי לחסון שחשב אז על המוות. "הוא אמר לי שהחזקתי אותו בחיים. שהעובדה שהוא שמע אותי מדבר אליו נתנה לו תקווה. כולם אז היו בטוחים שהוא גמר".
בד בבד עם הטיפול בשטח, הזעיק חסון חילוץ של יחידת 669, שפינתה את אדרי במסוק לבית החולים. כעבור שנים מצא את עצמו אדרי מפקד על היחידה הזאת - ללא יד שמאל שאותה איבד ברמת הגולן. "לפני כמה שנים הוא לקח אותנו לראות את המקום המדויק שבו זה קרה", מספר סגל, איש עסקים והבעלים של קבוצת הכדורגל מכבי נתניה. "הוא סיפר לנו בדיוק מה קרה, ושהוא נשבע אז שהפציעה לא תנהל לו את החיים ולא תפריע לו בתפקוד. הוא עמד בזה".
אדרי טופל בבית החולים במשך כשנה. ידו נקטעה והוחלפה בתותבת, שהפכה לסימן ההיכר שלו. בתקופת האשפוז הגיעה לבקר אותו הפקידה הפלוגתית שלו, מיכל, והשניים התאהבו והפכו לזוג. כעבור כמה שנים הם התחתנו והפכו הורים לשלושה: עמית, שהחל את השירות הצבאי שלו בקורס טיס, נשר והפך ללוחם ולקצין ביחידת שלדג, וכיום הוא שותף בעסק לגידול קנאביס רפואי בפורטוגל; עדי, שהיתה עד לאחרונה דיילת באל על; ואביב, שהשתחררה לא מזמן לאחר ששירתה ביחידת הכלבנים הצה"לית עוקץ.
משתמש בכוח של האנשים
לאחר שהשתקם מהפציעה חזר אדרי לשירות. הוא היה ראש מדור תורת לחימה במפקדת קצין חי"ר וצנחנים ראשי, ואז מונה לקצין האג"ם ביחידה הטקטית לחילוץ מיוחד (669). לאחר שהשלים תואר ראשון מונה ב־1990 לסגן מפקד היחידה, תפקיד שבו כיהן שנתיים. אחר כך מונה לפקד על שלב המכין בקורס הטיס. "היה לנו אירוע של מכת חום לחניך והייתי צריך מפקד חדש", מספר שפיר, שפיקד אז על בית הספר לטיסה. "הבנתי שיש לי גדוד חי"ר, אבל אין לי מישהו שמבין בחי"ר. חיפשתי בנרות מפקד שיוכל להכשיר את החניכים כי רציתי להקשיח את המסלול - להוציא לוחמים שהנשק שלהם הוא המטוס - ונדרש לבנות לזה מסלול מתאים".
שפיר מספר שהתשובה שקיבל היתה שיש רק אדם אחד שיוכל לבצע את המשימה: משה אדרי. "אמרו לי שלא אוכל לקבל אותו כי הוא היה מיועד להגיע לתפקיד אחר, אבל עשיתי בלאגן וקיבלתי אותו. הוא היה אצלי מפקד טייסת מכין במשך שנה, והצליח לבצע את מה שציפיתי שהוא יעשה - יבנה תוכנית אימונים מסודרת שתהפוך את מסלול הכשרת הלוחמים על פניו. אדרי ידע לעשות את זה בצורה מאוד מסודרת, שבחיל האוויר לא הכירו עד אז. הוא הותיר בי רושם אדיר בדרך הפיקוד וההתנהלות שלו. לא היה שום טייס שיכול היה להתחרות בניסיון הפיקודי שהוא הביא איתו מהשנים שלו בגולני, אבל התרשמתי גם מהדרך שבה הוא פיקד על האנשים".
אחד ממפקדי הטייסות בבית הספר לטיסה, לצידו של אדרי, היה אז עמיקם נורקין, מפקדו היוצא של חיל האוויר. השניים הפכו חברים קרובים. שפיר הפך גם הוא לחברם הקרוב ולמנטור שלהם. המשפחות של שלושתם נפגשות לא פעם, עד היום, עם ובלי הילדים. "נורקין ואדרי גם ידעו לריב לאורך השנים, כשהם התנגשו במסגרת התפקידים שלהם, והיה צריך לפשר ביניהם ולהזכיר להם שהם אחים", מספר שפיר. "שניהם אנשים דעתנים מאוד, שלא אוהבים לוותר".
בהמשך מונה אדרי לראש ענף האימונים במפקדת כוחות האוויר המיוחדים (כא"מ) בחיל האוויר, שאחראית ליחידות המיוחדות של החיל - שלדג ו־669. ב־1998 מונה לפקד על היחידה. שפיר, שהיה אז מפקד בסיס תל נוף ולחץ למנותו, אומר: "אמרתי את מה שאמרתי עליו תמיד: שהוא יודע לעשות ביד אחת את מה שאחרים לא יודעים לעשות בשתי ידיים. מפקד 669 לא צריך לעשות סנפלינג ולקפוץ ממסוקים. הוא המפקד. אבל אדרי יודע גם לעשות סנפלינג ולקפוץ ממסוקים, וגם לדרוך נשק ולירות ביד אחת. היה לי ברור ששום דבר לא יכול לעצור אותו".
אדרי נכנס ל־669 בתקופה קשה, לאחר מרד של הלוחמים. "כשהוא הגיע, הבנו מייד שמדובר במפקד חזק, סמכותי, כריזמטי", מספר העיתונאי ובמאי הסרטים עמרי אסנהיים, שהיה אז לוחם ביחידה. "אני זוכר שהתרשמנו מאוד מכך שהוא הגיע רחוק כל כך למרות הנכות ביד, ושכולנו בחנו בעיניים סקרניות את הפרותזה שלו. החשדנות שלנו פגה כשבאחת הפעמים אמבולנס הכוננות שלנו, שהיה מכונה מאוד ישנה, נתקע שוב בדרך להקפצה בטייסת, ואדרי - במיומנות של מכונאי רכב מדופלם - שלח את הידיים, האמיתית והפרותזה, אל תוך המנוע, תיקן את התקלה ושלח אותנו לטייסת. עמדנו בזמנים".
שפיר מספר שכאשר הגיע לפקד על בסיס תל נוף, שם לו למטרה שתי נקודות עיקריות: לשקם את טייסות היסעור, שהיו שפופות מאז אסון המסוקים שנה וחצי קודם לכן, ולהשקיע ב־669, שחיפשה את דרכה. "היחידה אז היתה לא מקצועית. היה שם בלאגן חי"רי כזה, אבל אף אחד לא התעסק איתם. מפקדי הבסיס לא התעניינו בהם כי היו להם טייסות קרב, והיה צריך לטפל ביחידה. אדרי עשה תוכנית של איך לקחת את היחידה ולהפוך אותה ליחידת עילית. המהירות שבה הוא עשה את זה - לקחת את הטוב שבכחולים ואת הטוב שבירוקים ולהביא אותם ל־669 - היתה מדהימה. מהר מאוד היחידה תחתיו זכתה בכל פרס אפשרי".
שפיר אומר שהשיטה של אדרי דומה לטאי צ'י: "הוא לוקח את הכוח של האנשים ומשתמש בו. לא בא ועושה את השינויים ברגל גסה, אלא מתכנן אותם, מגייס את האנשים ומשתף אותם במהלכים. לאדרי יש יכולת יוצאת דופן לאתר קשיים וכשלים, ולתקן אותם".
באותו האופן הוא נוהג בכל תפקיד מאז: מגיע, ומייד מבצע שינויים. לא פעם זה גם עורר עליו ביקורת. כאשר נכנס לתפקידו הנוכחי - כראש הוועדה לאנרגיה אטומית - הוא ביצע שינויים כבר ביומו הראשון בתפקיד, כשהחליף הגדרות, תפקידים ושמות של אגפים. היו בארגון הרגיש הזה מי שהרימו על כך גבה בפליאה, בלשון המעטה, וטענו שהשינוי נעשה "לשם השינוי, כדי להראות שיש כאן מנהל חדש".
זהירות, ראמים לפנינו
כשפיקד על 699, הוקפץ צוות של היחידה לפעילות. "הם היו אמורים לחצות את מסלול ההמראה, אבל לא קיבלו אור ירוק לחציה. אז מפקד הצוות נלחץ והחליט לחצות את המסלול באור אדום", מספר שפיר. "זה הגיע אלי יחסית מהר. דיברתי עם אדרי, והיה לנו ברור שצריך להעניש אותו. החלטנו לתת לו כעונש 24 שעות במגדל הפיקוח ולרשום במחברת את כל מי שחוצים את המסלול באור אדום. כמובן לא היה אף אחד כזה כי אף אחד לא חוצה את המסלול באדום, אבל הקצין הזה ישב שם, למד איך עובדים במגדל, הבין למה אסור לחצות באור אדום, וכשסיים אדרי נתן לו להסביר לכל היחידה את מה שהוא למד. ככה כולם הרוויחו - הוא לא באמת קיבל עונש, וביחידה למדו את העניין".
במקרה אחר, ניתק הקשר עם לוחם ביחידה במהלך מסע ניווט בודדים בכרמל. בשלב מסוים הגיע אדרי לנקודת החיפושים וקרא לכל הכוחות המחפשים לחבור אליו. "עכשיו כולם להיות בשקט", פקד עליהם, ואז ירה צרור קצר באוויר. אחרי כמה שניות נשמע צרור קצר בחזרה. המחפשים מיהרו למקום שממנו נשמע הירי ומצאו את הלוחם הנעדר. התברר שהוא נפל במהלך הניווט לתוך בור, שבר רגל ולא הצליח לחלץ את עצמו. "זה אדרי: במצבים לא צפויים הוא יודע לאלתר ולעשות את הדבר הנכון", אומר שפיר.
כשסיים לפקד על 669, מונה אדרי לפקד על כוחות האוויר המיוחדים. "שאלו אותי אם אדרי מתאים, ועניתי כתמיד אותה קלישאה: הוא יביא את הטוב שבכחולים ואת הטוב שבירוקים, בלי הרע שבכחולים והרע שבירוקים", משחזר שפיר.
אליעזר שקדי היה אז מפקד חיל האוויר. "אדרי הוכיח לאורך כל הדרך שיש לו היכולת להוביל ולפקד ולקדם דברים, ושהמוגבלות שלו לא מגבילה אותו בשום דרך - ההפך הוא הנכון", הוא אומר. "הוא חכם, חריף ומבין עניין, ויש לו יכולת לקדם דברים בנחישות יוצאת דופן".
לאחר מכן יצא אדרי ללימודי תואר שני, ואז החליט שהוא רוצה לפקד על בסיס של חיל האוויר. הרצון הזה שלו היה לא פשוט לביצוע. על כל בסיסי הטיסה של חיל האוויר מפקדים טייסים, ואדרי לא היה טייס. לכן הוא יכול היה לפקד או על בח"א 10 (בסיס עובדה), שבו נמצאים בית הספר למקצועות התעופה ובית הספר לקצינים של חיל האוויר, או על בסיס אחר שאינו בסיס טיסה.
אף שהוא נעדר כל השכלה או הכשרה טכנית, מונה אדרי לפקד על בסיס בחיל האוויר. שקדי היה מי שמינה אותו לתפקיד. הוא מסרב לדבר על אופיו של התפקיד, אבל אומר שאדרי פיקד "באופן ראוי להערכה. הוא נכנס לנושא ולמד אותו לעומק. הוא איש מקצוע מאוד רציני עם יכולת מרשימה להזיז דברים".
שפיר זוכר אנקדוטה אחת מהתקופה הזאת של אדרי. "יום אחד קבענו לרוץ ובדרך לראות את הראמים שחיים שם בתחומי הבסיס. לרוע המזל, הגענו מייד אחרי תקופת ההמלטה שלהם ונכנסנו להם לשדה האש. פתאום ראינו כמה עשרות ראמים מתארגנים להתקפה עלינו ומתחילים להתקדם לעברנו בצורה מפחידה. התחלנו ללכת אחורה בזהירות, עד שיצאנו מאזור הסכנה. זה היה קטע מפחיד לאללה".
ביום העצמאות ה־60 למדינה, לקראת סיום תפקידו כמפקד חיל האוויר, הטיל שקדי על אדרי להוביל את פרויקט "דרך ארץ ושמיים", שנועד לחזק את הקשר בין חיל האוויר למערכת החינוך, ובמסגרתו הגיעו קציני ומפקדי החיל לבתי ספר מכל המגזרים ברחבי הארץ. "היה זה מבצע ערכי־חינוכי לוגיסטי יוצא דופן בניצוחו של אדרי, מבצע שהתכנס ליום אחד של מפגשים במאות בתי ספר ברחבי המדינה", כתב שקדי בספרו, "לא דיברנו עם התלמידים על צבא. דיברנו איתם על הנס הכי גדול בתולדות העם היהודי לדורותיו: מדינת ישראל".
שקדי אומר שאדרי ביצע את המשימה בצורה יוצאת דופן, "כפי שביצע כל תפקיד אחר שהוטל עליו. הוא אדם וקצין שאני גם מאוד מעריך, וגם מאוד אוהב. הדרך שהוא עשה מאוד ייחודית לו, וגם מאוד אופיינית לאופיו, ובכל מקום הוא הטביע את חותמו לעומק".
"הבין שהקורונה זו מלחמה"
לאחר שסיים לפקד על הבסיס רצה אדרי להיות קצין חינוך ראשי, אבל מונה להיות ראש חטיבת האמצעים המיוחדים בצה"ל ובמשרד הביטחון. ב־2015 התאזרח ומונה לעוזר שר הביטחון להתגוננות ולראש האגף לאמצעים מיוחדים במשרד הביטחון. הוא מילא את התפקיד הזה במשך שבע שנים, עד שנכנס ב־1 באוגוסט השנה לתפקידו הנוכחי כיו"ר הוועדה לאנרגיה אטומית (וא"א). הוועדה מופקדת על הפעילות הממלכתית בתחום הגרעין בישראל ופעילותה מתקיימת בשני מרכזים: המרכז למחקר גרעיני - שורק (ממ"ג) והקריה למחקר גרעיני - נגב (קמ"ג). תפקידיה, בין היתר: ייעוץ לממשלה בכל הקשור לקידום המחקר והפיתוח הגרעיני, המלצות על מדיניות וסדר עדיפויות בתחום המחקר והפיתוח הגרעיני, וייצוג המדינה בקשריה עם מוסדות לאומיים ובינלאומיים בתחום הגרעין.
כמו בכל תפקידיו הקודמים, גם במשרד הביטחון קנה לעצמו אדרי לא מעט מעריצים. הבולטים שבהם היו שרי הביטחון וראשי הממשלה שתחתם שירת: אביגדור ליברמן, נפתלי בנט (שגם החליט, כשכיהן כראש הממשלה, למנות את אדרי ליו"ר וא"א), בנימין נתניהו ובני גנץ. "יש לאדרי המון מעריצים בצמרת. הוא 'מדלוור־על'. הוא מכוון לא מעט מהיכולות שלו למעלה ומוודא שהבוסים שלו לא יפספסו. זה סייע לו לא מעט בדרכו", מספר אחד ממכריו. "לזכותו צריך לומר שיש לו אינסוף קבלות על עשייה ועל הצלחות".
אותו מכר גם מדבר על חריש עמוק שאדרי מבצע בכל תפקיד שהוא מגיע אליו. "בכל מקום הוא קודם כל עושה שינוי ארגוני. בונה ומרכיב מחדש את המבנה, ושם יסודות. ב־669 ובבסיס שעליו פיקד הוא הקים מבני מגורים לסגל וללוחמים. כשהיה באמצעים המיוחדים, הוא הקים לאגף שלו בניין חדש בקריה. ב־669 הוא גם הקים בית ספר למקצועות של היחידה, ובמקום אחר הקים מדרשה. הוא מקפיד מאוד על חינוך, על מקצועיות, על איכות הניהול, על ערכים".
מכר אחר מספר ש"אדרי לעולם לא מתעייף. הוא מסוג האנשים שתמדוד אותו בהתחלת התפקיד, באמצע ובסוף, והוא יהיה כל הזמן באותו הקצב. יש לו יכולת יוצאת דופן להחזיק ארגון, כל ארגון, ולהוביל אותו בהצלחה, כולל בתקופות של אתגרים ובמצבים קשים. זה גורר אצלו גם תופעות פיזיות: כשהוא בלחץ, למשל, הוא סובל מהתפוצצות של נימים בעיניים".
במסגרת תפקידו כעוזר שר הביטחון להתגוננות היה אדרי גורם מרכזי במאבק בקורונה. "בלעדיו הרבה דברים לא היו קורים", אומר גורם בכיר במשרד. "הוא הבין מייד שאנחנו במלחמה ודרש לפעול. בלא מעט מקרים הוא הזיז דברים לבדו. עשה משחקי מלחמה. הוביל תהליכים. כדרכו, הוא דאג שזה גם ייראה, וזה אכן לא נעלם מעיניהם של ראשי הממשלה ושרי הביטחון. עובדה שזה הביא אותו לאן שהוא היום, אבל צריך להגיד ביושר שאף אחד לא עשה לו טובה. אדרי הרוויח הכל ביושר".
שר הביטחון גנץ אומר ש"אדרי היה כמו הסופרמן של הקורונה. הוא התייצב בכל מקום שהיה צורך. היכולת שלו לצאת מהחליפה של תפקידו החשאי במשרד, לעטות את החליפה ולצאת לטפל בסוגיות של הקורונה, היא יכולת נדירה. המנהיגות שלו היתה שקטה ומורגשת. הוא לא ביקש סמכויות, אלא לקח משימות, והיה יד ימיני לאורך כל התקופה הזאת מבחינה מקצועית ואופרטיבית, לצד צה"ל, פיקוד העורף וחיל הרפואה.
פרופ' נחמן אש, מי שהיה ממונה הקורונה וכיום מנכ"ל משרד הבריאות, אומר שהמליץ על אדרי לתכלל את עבודת הממשלה במאבק בקורונה. "אדרי הוביל את העשייה בצורה יוצאת מן הכלל, בחוכמה, בנחישות, במנהיגות ובשיתוף פעולה עם כל הגורמים הרלוונטיים. הדיונים המסודרים שניהל סייעו מאוד לקבלת ההחלטות, ועבודתו עם כלל משרדי הממשלה סייעה לתיאום ולהוצאה לפועל של משימות, כגון הבדיקות המהירות בבתי הספר. יש לאדרי מניות רבות בהובלה המוצלחת של ההתמודדות עם המגיפה".
אולם בסוגיה אחת שאדרי הוביל בהקשר של הקורונה הוא עלול להיתקל בבעיות. מדובר בחיסון שפיתח המכון הביולוגי, שיעמוד בקרוב במוקד דו"ח של מבקר המדינה. גורמים שונים המעורים בנושא טוענים כי הדו"ח - שלא ברור אם יהיה גלוי או חסוי - צפוי להיות ביקורתי מאוד, לרבות על תפקודו של אדרי כגורם האחראי לנושא מטעם משרד הביטחון. "מי שהיה בחדרי הדיונים יודע שאדרי היה ביקורתי מאוד בנוגע לצורך של מדינת ישראל לפתח חיסון בעצמה ובאשר ליכולתה להתחרות בחברות המובילות בעולם. אבל כדרכו, מרגע שהוטלה עליו המשימה הוא היה טוטאלי ונרתם אליה בכל כוחו".
רץ למרחקים ארוכים
למרות תפקידיו החשאיים בשני העשורים האחרונים, אדרי הוא איש עם מעגל חברים רחב. הוא ורעייתו מיכל, פנסיונרית של המוסד, מרבים לארח ומשתתפים בלא מעט אירועים חברתיים.
מיכל קיוותה שיפרוש ממערכת הביטחון בתום תפקידו במשרד הביטחון, אבל אז הגיעה ההצעה להחליף ב־וא"א את זאב שניר, שעמד בראש הוועדה בשבע השנים האחרונות, ואדרי השיב בחיוב. "אדרי הוא אדם שביטחון מדינת ישראל הוא הפרויקט שלו", אומר גנץ. "לצד הידע שצבר והניסיון הניהולי שלו, הוא האדם המתאים לתפקיד הזה. אפשר לומר שהוא גדל לתוכו, ואני בטוח שעם היכולת שלו הוא יידע גם להגדיל את התפקיד. אזרחי ישראל יכולים לישון בשקט בהקשר הזה - הוא האיש הנכון, במקום הנכון".
תפקידו הנוכחי יאפשר לו, מן הסתם, פחות זמן פנוי וגם יקשה עליו לפחות במובן אחד - הוא צריך להיות מאובטח 24/7, בגלל האיומים הקבועים על חייו, בעיקר מצד איראן ושלוחיה שמבקשים לנקום את חיסולם של אישים שונים הקשורים בפרויקט הגרעין האיראני, שנטען כי ישראל אחראית להם.
האבטחה לא מגבילה את אדרי מעיסוק בתחביב העיקרי שלו: ספורט, וליתר דיוק - ריצה. בשבתות אפשר למצוא אותו רץ בפארק הירקון עם עוד כמה בכירים במערכת הביטחון ובצה"ל, ובהם האלופים אהרון חליוה ויהודה פוקס. "עוד כשהיינו בתל נוף הוא הקים שם חוג ריצה של מפקדים", מספר שפיר. "היינו נפגשים בכל יום שישי לריצה ומסכמים בוודקה".
אחד ההרגלים שסיגל לעצמו בשנים האחרונות הוא חופשת התנתקות שנתית של שבוע עם שני חבריו הקרובים - סגל וחבר נוסף. "אנחנו מדברים שם על הכל", אומר סגל. "בכל פעם אני נדהם ממנו מחדש. הוא מנהל סוחף, אנושי מאוד, שתמיד מוצא זמן לסייע למי שצריך במה שצריך, גם כשזה לא קשור לעבודה. כשהילדים שלי נמצאים בצמתים שדורשים ייעוץ, אדרי הוא הכתובת שלהם".
גנץ אומר שאדרי הוא "אדם חברותי וצנוע, שזה שילוב נדיר אצל אדם שחי בצללים. מצד אחד הוא יודע להתחבב על כל אחד, לתת את הכבוד לאנשי המקצוע, להביא את התוצאות, ומהצד השני הוא לא מבקש קרדיט, ולמעשה מעולם לא רצה לצאת אל אור הזרקורים. אדרי התאושש מפציעה קשה, ויש לו פינה חמה לחיילים ולאנשים ולקשיים שלהם".
את יכולות הניהול האלה הוא נדרש להביא כעת לוועדה לאנרגיה אטומית. הוועדה אחראית לפעילות הגרעינית של ישראל (לרבות הכורים הגרעיניים בדימונה ובשורק), והיא הגוף המייעץ לראש הממשלה ולממשלה בסוגיית הגרעין הישראלית, וכן בסוגיות מקצועיות שקשורות לפרויקט הגרעין של מדינות אויב.
אדרי מביא לתפקיד את הניסיון הרב שרכש בתפקידיו האחרונים, ואת היסודיות והמקצועיות שלו. כאמור, בכניסתו לתפקיד הוא כבר החל לערוך רפורמות, וגם עורר עליו לא מעט ביקורת. גורם בכיר המקורב לוועדה אמר כי הבעיה העיקרית של אדרי היא ש"הוא בטוח שהוא יודע הכל, והוא לא. התפקיד של ראש הוועדה מחייב פלורליזם. להקשיב למדענים מתחומים שונים, ממדעי המדינה ועד אסטרופיזיקה. אם הארגון יאבד את הפלורליזם הזה ואת תרבות הוויכוח, זה יהיה אסון. אסור שהוועדה תהפוך לעוד גוף ביטחוני־צבאי, זה עלול להיות מסוכן".
האחריות לוודא שזה לא קורה מוטלת על ראש הממשלה, שה־וא"א כפופה אליו. למרות רגישות ומרכזיות הנושא, לראשי הממשלה יש בדרך כלל מעט מאוד קשב וזמן לעסוק בסוגיות האלה. אדרי יעניק להם בוודאי את התחושה שהעסק מנוהל היטב ונמצא בשליטה, כפי שעשה בכל תפקידיו הקודמים. סביר להניח שהוא גם יעמיק את השינויים המבניים ויגייס לארגון עוד משאבים ותקנים, ועדיין - עם כל כישוריו הרבים, זאת הפעם הראשונה שבה הוא עומד בעצמו בראש ארגון גדול, וייקח מן הסתם זמן עד שהוא יתרווח בנוחות על הכיסא.
טבילת אש משמעותית ראשונה הוא עבר, כאמור, בשבוע שעבר בווינה. כדרכו, התכונן לנאום בדקדקנות וערך חזרות רבות לפני שעלה לדבר. את החשיפה הכרוכה בנאום (ובתפקיד) הוא אוהב פחות, אבל ייאלץ להסתגל אליה כעת, ולו באופן חלקי, כחלק מתפקידו החדש, והמרכזי, בצמרת המדינית־ביטחונית של ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו