נחתם הסדר טיעון בפרשת הבלוגרית שהעליבה עובדי ציבור ברשת

מה שהחל בקול תרועה רמה בכתב אישום על פני מאות עמודים נגד הבלוגרית לורי שם טוב, הסתיים היום (חמישי) בהצגת הסדר טיעון שאליו הגיעה הפרקליטות, שתסתפק בתקופת המעצר שאותה ריצתה שם טוב - 26 חודשים.

כתב האישום המתוקן כולל 30 אישומים, והוא הגיע לאחר משא ומתן של שנה וחצי. "בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, ביצעה הנאשמת עבירות פליליות שונות בעצמה, אך יחד עם אחרים וזאת, בין היתר, כלפי עובדים סוציאליים בשירותי הרווחה על שלל תפקידיהם וכן כלפי עובדי ציבור מטעם מערכת אכיפת החוק והמשפט וכלפי אזרחים שונים, כדי לפגוע באותם גורמים", נכתב בכתב האישום.

לאחר ששם טוב הודתה, השופט בני שגיא הרשיע אותה בעבירות המיוחסות לה. השופט שגיא דחה את מתן גזר הדין בכמה שבועות על מנת לקבל את תצהירי נפגעי העבירה, אף שהשופט הדגיש כי הוא ככל הנראה יכבד את הסדר הטיעון.

בתגובה להסדר הטיעון הפרקליטות מסרה כי "הנאשמת הודתה וקיבלה אחריות על עשרות פרסומים פוגעניים שביצעה, לעיתים גם תחת זהות בדויה, נגד עובדי ציבור ומתלוננים נוספים. מדובר בתיק אשר מלכתחילה טמן בחובו קשיים ואתגרים משפטיים ואחרים, ואף תוך כדי ניהולו העלה סוגיות מורכבות שטרם הוכרעו בעבר".

הפרקליטות סבורה כי העונש שעליו הסכימו הצדדים - 26 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי - יהווה הרתעה לכל מי שנותנים דרור לחרצובות לשונם באמצעות המקלדת, ופוגעים בעובדי ציבור, כמו גם באזרחים מן השורה".

כזכור, הבלוגרית לורי שם טוב, הורשעה בעבר בגין מספר רב של עבירות לאחר שכתבה בגנותם של פקידי ציבור, עובדות סוציאליות ואזרחים נוספים. היא תשוחרר לביתה לאחר שריצתה כשנתיים במעצר.

עורך הדין שי שקד, סנגורה של שם טוב, מסר בתגובה להסדר הטיעון כי "לאחר מו"מ ממושך בין הצדדים, הצלחנו להציג היום הסדר טיעון סביר וראוי בנסיבות העניין".

אחת מנפגעות העבירה, שרק במקרה שמעה על הסדר הטיעון, חשה כעס גדול על הפרקליטות וסיפרה ל"ישראל היום": "מעשיה של הנאשמת גררו אותי לתהום עמוקה מאוד. הם נכפו עליי וגרמו לי סבל בל יתואר, והעובדה שאני חיה את חיי היום אינה אומרת שלא נשארה צלקת. צלקות לא חייבות להיות פיזיות, אבל אני אומרת לבית המשפט הנכבד שהצלקת שהותירו מעשיה של הנאשמת בנשמתי היא מוחשית מאוד, גסה ומכוערת, והיום אני מבינה שהיא אומנם יכולה להתיישן, אבל ככל הנראה היא לעולם לא תגליד".

עוד ציינה כי "העובדה שעד עצם היום הזה לא הכתה הנאשמת על חטא, לא חזרה בה ממעשיה המכוערים והפליליים והיא מגינה על 'זכותה' למעשים אלה בחירוף נפש רק מעצימה את הכאב ולא מרפה מהזעזוע. למרות שביקשתי, לא מסרה לי הפרקליטות פרטים על ההסדר העונשי שגובש, אך ברור לי שענישה מופחתת יכולה להינתן במקרה מחריד זה רק אם קבלת האחריות על המעשים תהיה מלאה, כנה ואמיתית. לבקש סליחה זו לא בושה, זו גדולה, ולפעמים זה כל מה שנפגע זקוק לו. אני פונה אל בית המשפט ומבקשת ממנו לראות את הכאב העמוק והגדול שאני נושאת זה שנים בעקבות מעשי הנאשמת, ולהביא גם כאב זה בחשבון בשקילת כל השיקולים הנדרשים לעונש. החיים ממשיכים, אך זה לא אומר שהעבר נשכח. עבורי אין מדובר בעבר אלא בעניין שחבוי בתוכי, ואני נאלצת להתמודד עם השלכותיו יום-יום".