לפחות על פי האגדה, היה זה רבי יהודה ליווא, המהר"ל מפראג, איש המאה ה־16, שיצר גולם כדי להרתיע את הגויים שהמציאו עלילות דם. בשבת נהג הרב להוציא את רוח החיים מן הגולם כדי שלא יחלל שבת, ובמוצאי השבת היה מחזיר לו את נשמתו.
באחת השבתות שכח הרב להוציא את נשמת הרובוט שלו, והלז, שלא נמצא בשליטת אדונו, התפרע ופגע באנשים ללא הבחנה. המהר"ל נבהל מתוצאות רשלנותו, ורץ אחריו ברחובות פראג עד שהצליח להשתלט עליו ליד בית הכנסת ולהוציא ממנו את רוחו. כשיצאה רוחו, התנפץ הגולם לרסיסים.
פרשת הרוגלה דומה מאוד לאגדה על הגולם מפראג. לפעמים מייצרת האנושות כלים מדהימים ביכולתם, ואז היא נאלצת להשקיע מאמצים כדי לרסן אותם כדי שלא יהרסו כל חלקה טובה. מה שנתגלה עכשיו על השימוש לכאורה ברוגלה מבית היוצר של NSO ויוצרים אחרים הוא סיפור של אובדן שליטה, שהכה כמו בומרנג במי שהתיר אותה בלי לדאוג לבקרה מספקת.
אני נמנה עם מי שמברכים על קיומם של כלים כאלה בידי שב"כ והמשטרה. הם אמורים לחסוך את הפיתוי שבשימוש באמצעים פיזיים ("מתונים") כלפי נחקרים, ויש בכך ברכה לא מעטה. הם יעילים, מדויקים ואמינים בדרך כלל.
אבל השאלה היא מי אחראי לאיזון העדין שבין השמירה על זכויות הפרט וצנעתו לבין שמירת שלום הציבור. מיהו זה המבין את מידת החדירה לתחום הפרט, את ההשלכות העלולות להיות לפגיעה הזו, ומסוגל להתגבר על הפיתוי ולא להשתמש בו, גם כאשר ברור למדי שהשימוש עשוי לענות על צורך נקודתי כזה או אחר.
תהיה אשר תהיה תשובת הפרקליטות לשופטי נתניהו, תהיה אשר תוצאת החקירה הרחבה ביותר, דבר אחד ברור: מה שנתגלה בתחקיר העיתונאי של "כלכליסט" הוא חשיפה אימתנית של תוצאות השימוש הבלתי זהיר בכלים שבידי המערכת המשטרתית.
מי שירצה למשוך את זה לכיוון הפוליטי־מפלגתי, לטעון שהכל קרה בשנות ממשלו של נתניהו וכי האחראים לדבר הם כולם אנשים שהוא מינה, ומי שירצה לטעון כי השימוש נעשה על ידי אנשיו שסרחו והחליטו להדיחו - יגלו עד מהרה כי הגולם מפראג פעל על דעת עצמו. הקלות הבלתי נסבלת של השימוש בכלים מפתים כל כך, תוך הסתתרות מאחורי אישורי שופטים, היא אם כל חטאת.
רק מסגרת חדשה ומקצועית בראשות שופט עם מומחי סייבר, שתעסוק בהרשאות לשימוש ברוגלות, תוכל לעצור את הסחף, ויפה להקימה שעה אחת קודם. אחר כך אפשר יהיה לבוא חשבון עם מי שניצלו לרעה את העוצמות שניתנו להם.