משפט נתניהו: זה עוד יגיע לוועדת חקירה

המסקנה המתבקשת משבוע נוסף של מבוכות בבית המשפט המחוזי בירושלים, היא שצריך למצוא דרך לעצור את משפט נתניהו • יש שלב שבו מישהו חייב לקום ולומר שצריך לבדוק אם אירע כאן מחדל • כמו ראשי מערכת הביטחון אחרי מלחמת יום הכיפורים, גם כאן ראשי מערכת המשפט עלולים לתת דין וחשבון

נתניהו בבית המשפט, צילום: אורן בן חקון

המסקנה המתבקשת משבוע נוסף של מבוכות בבית המשפט המחוזי בירושלים, היא שצריך למצוא דרך לעצור את משפט נתניהו. זה יישמע לרבים כמו קריאה נועזת מדי, חצופה מדי, חפוזה מדי. הרי יש שופטים בירושלים, ושם ייצא הצדק לאור, לא? ובכלל, כל כך הרבה משאבים ומיטב המוחות הושקעו בחקירה, בגיבוש כתב האישום, בהכנת התביעה. לא יכול להיות שנעשתה עבודה חובבנית. ומעל לכל, ובעיקר כשמדובר בתיק בעל השלכות פוליטיות ולאומיות, לא הגיוני שהעוסקים במלאכה, ובעיקר היועמ"ש אביחי מנדלבליט, מגיש כתב האישום - יסכנו את כל המוניטין והיוקרה שלהם.

ובכן, כנראה על זה בדיוק הם בנו, מי שעומדים מאחורי כתב האישום הקורס. שיחשבו ש"לא יכול להיות". שיוגש כתב אישום תקדימי ואז ייוודע על תיקון סעיפי האישום - ונגיד "זה קורה". שנשמע על תרגילי חקירה תמוהים, ונגיד "לא ייתכן". שנקרא על רענוני העדים ושינוי הגרסאות בין מה שנאמר בחקירה למה שנאמר בבית המשפט - ונפטיר "זה קורה". שנראה איך עד אחר עד סותרים את גרסת התביעה - ונגיד "אולי בעד הבא".

ניר חפץ ביום העדות השני // צילום: אורן בן חקון,

לביטחון הזה, שאפשר לעשות הכל מבלי שיהיו לכך השלכות, קוראים קונספציה. וכמו האישום בשוחד בתיק 4000 שמתפורר בבית המשפט, גם הקונספציה הזו מתפוררת. בביטחון עצמי מופרז; בידיעה שבחלק מגופי התקשורת עומדים לרשותם כתבי משפט, שידבררו את מסריהם בכל מקרה; עם מערכת פוליטית שרבים בה חייבים את חייהם הפוליטיים לתביעה, ושגורלם קשור בתוצאות המשפט. ובמחשבה שהציבור אולי יביע אי-אמון בסקרים, אבל לא ייצא מהרשתות החברתיות.

הקונספציה הזאת קורסת במיוחד השבוע. אמרו לנו שה"בום" יגיע כשאילן ישועה יתחיל לדבר, או בעצם כשאבי ברגר יפתח את הפה. אז שלחו את כתבי המשפט להכין אותנו לפצצות שינחית אבירם אלעד, והנה הבטיחו לנו שעם ניר חפץ זה יהיה שונה. הוא, שקיבל חסינות מהליך פלילי כדי להעיד, יוריד גיהינום משפטי ותקשורתי על נתניהו. כתבים ופרשנים הכינו פופקורן, בכמה משרדי ממשלה כבר ציננו שמפניה. והנה זה קרה שוב: העד רק מאיר את החורים שבכתב האישום, והפעם אפילו השופטים מעירים לתביעה שהם לא רואים ערך ראייתי בחלקים מתוך עדות של נזר התביעה.

העד המרכזי בתיק 4000 אילן ישועה, צילום: אורן בן חקון

יש שלב שבו מישהו צריך לקום ולומר שצריך לבדוק אם אירע כאן מחדל. מחדל משפטי, עם השלכות פוליטיות ולאומיות אסוניות. מחדל מערכתי מצד מערכת המשפט, מחדל מקצועי מצד העוסקים במלאכה. המשמעות של מחדל היא שצריך לעצור כרגע את התהליך, לעשות בדק בית רציני, להיות מוכנים להודות בכשלים, ואם צריך - אז גם לשאת באחריות.

וכדאי שזה יקרה עכשיו, מבפנים, בצורה מבוקרת, לפני שהדרישה לדין וחשבון תבוא מבחוץ, מהציבור. והיא תבוא. מערכת המשפט נהנת מחסינות ציבורית ששום אליטה מקצועית ופקידותית לא זכתה לה. הצבא ומערכת הביטחון נתונים לביקורת עיתונאית ואזרחית, וכל אסון או מבצע כושל מעוררים תביעה ציבורית מוצדקת לוועדת חקירה ולהסקת מסקנות אישיות. כך גם בכלכלה, בחינוך ובבריאות. רק קבוצה אחת יכולה להסתובב בתחושת מוגנות ולהסתגר במגדל שן, למנות, להתמנות, לשכפל את עצמה, לכסות על מחדליה ולדעת שלא יאונה לה כל רע. אפילו אי-האמון הציבורי לא מטריד אותה: מה יעשו לה?

משפט נתניהו, משפט הדגל של המערכת, עלול לשנות את המציאות הזאת. האם מאחורי מעטה המקצועיות והמילים הגבוהות שולטים אינטרסים ומניעים זרים במקרה הרע, וחובבנות בלתי נסלחת במקרה הטוב. מיליונים מאזרחי ישראל, שהדמוקרטיה נשדדה מהם, רואים בימים אלה על מה ולמה נוטרלו מכוחם הפוליטי.

משפט נתניהו עלול להתברר כמחדל יום הכיפורים של מערכת המשפט. לא רק במובן של כשל מערכתי, מקצועי ותפקודי שהוביל לנזקים, אלא גם במובן של קץ עידן האלילים. זה מתחיל ברשתות, אצל כמה עיתונאים ואנשי תקשורת אמיצים שמוכנים ללכת נגד הקו הממסדי של כתבי המשפט. זה ממשיך בתנועה גוברת של משפטנים, שאוזרים אומץ לבטא ביקורת קשה ביותר מול מערכת שידועה בנקמנותה. וזה מתבטא גם בהתארגנויות מלמטה לביקורת אזרחית על מערכת המשפט, למשל פרויקט 315, שמטיל סימני שאלה על רבות מהראיות של התביעה. משפט נתניהו התניע סחף שכבר אי אפשר יהיה לעצור: חוסר האמון הציבורי במערכת המשפט עוד יתורגם בסוף לקריאה ציבורית רמה וברורה, לעצירת המשפט, לבדיקת ההתנהלות ולנשיאה באחריות. וכמו ראשי מערכת הביטחון אחרי מלחמת יום הכיפורים, גם כאן ראשי מערכת המשפט עלולים לתת דין וחשבון.

היועמ"ש מנדלבליט, צילום: אורן בן חקון

ולכן עדיף שזה יבוא מהם, ומבפנים. בית המשפט עצמו לא יכול לעשות זאת במשפט כזה, אלא אם כן ההגנה תחשוב שהגענו לקו שמצדיק בקשה לזיכוי, בנימוק של הגנה מן הצדק. לא מומלץ להגיע לשם. עדיף שהפרקליטות עצמה תוביל את המהלך. למנדלבליט יש עוד דרך למנוע אפשרות של קריסה מערכתית - אם יודיע על התייעצויות לצורך בירור נוקב של התנהלות התביעה, מתן דין וחשבון ציבורי לגביה, והערכה מחדש של הסיכוי להשיג הרשעה באישום המרכזי והכבד: השוחד.

עליו להכניס לתהליך הבירור הזה גם גורמים מקצועיים חיצוניים ובלתי תלויים -  לא צוות האיפכא מסתברא או פורום כרמים - שיעריכו גם את סיכויי ההגנה בטענה להגנה מן הצדק. והכל צריך להיעשות בשקיפות, ומתוך הצהרה על כוונה אחת: שיקום אמון הציבור במערכת. אם הדבר לא ייעשה כעת מבפנים ומרצון, הלחץ הציבורי יגבר והנוגעים בדבר עוד עלולים להידרש לספק הסברים בפני ועדת חקירה. נשמע מופרך? יש בישראל כמה אלופים ורבי-אלופים שלא האמינו שיגיעו ליום הזה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר