בכי באולם בית המשפט
השופטים ראו מבעד לשקרים של רוצח אחותי
המסכות, הדמעות וההתמסכנות של אלירן מלול לא עזרו לו • הכרעת הדין התייחסה לרצח הנורא של מיכל כחלק מתופעה רחבה ואיומה, ואנו חשנו שהיא מכירה במשימת החיים שלקחנו על עצמנו • שנתיים ושלושה ימים של עינוי חלפו – יש שופטים בישראל!
,עודכן
0השמעה
מעכתי את כף ידו של אחי דוד, כאשר השופט אב בית הדין ארנון דראל אמר את המילים: "פה אחד החלטנו להרשיע את הנאשם ברצח בנסיבות מחמירות". האולם רחש ונשמע בכי קורע לב.
בצפיפות ישבנו על הספסלים של אולם בית המשפט, מחובקים בנות ובני המשפחה וחברותיה וחבריה של מיכלי, בפני הרכב שלושת השופטים המכובדים.
אולמות בתי המשפט המחוזי בירושלים קטנים מכיתת בית ספר. הרוצח בדם קר אלירן מלול ישב מטר או שניים מאיתנו. מטעמו אף אחד לא טרח להגיע. ועדין הוא ישב שם, כבכל דיון – זקוף וחסר בושה, בפנים קפואות, עיניו פקוחות לרווחה, משוטטות ימינה ושמאלה וגם הישר לתוך עיני.
במחשבותיי נדדתי חזרה בזמן לשבעה על מיכל, בבית הוריי, ההלם והכאב הקשה מנשוא. ואז מיד שבתי להווה, לעכשיו, מאסר עולם. עולם? נדדתי לעתיד – מה זה באמת אומר מאסר עולם? בת כמה תהיה בתה של מיכל כשרוצח אימה יצא לחופשי?
ליבי פעם בחוזקה וחשתי בתוכי מעין פקק של בקבוק, שנחלץ בכוח החוצה, אפשר לנשום. שנתיים ושלושה ימים של עינוי דין חלפו. אין ספור שעות עיסוק במשפט הפלילי ופיענוחו. רוצח אחותי הקטנה והאהובה - גורלו נחרץ לאישום החמור ביותר בספר ולמאסר עולם. השופטים הצליחו לראות מבעד למסכות, מבעד הדמעות, ההתמסכנות והשקרים של מלול. בזכות העבודה היסודית של הפרקליטות, נחשפה האמת, העובדות, הראיות, הצדק. יש שופטים בישראל.
ליבי התכווץ כאשר קראתי לראשונה בפסק הדין מילים שכתבה מיכלי בווטסאפ לרוצח: "נוכל לעשות את הפרידה בצורה יפה ומכובדת" ופעם אחרת כתבה לו: "רק תן לי גט... תן לי חופש". כמה סבלה אחותי בתוך תוכה.
במילות הסיכום של השופטים, הם התייחסו למיכל האהובה וגם לאהבתה הגדולה לבתה. לכך יש חשיבות מיוחדת לאור עזות המצח של הנאשם, שניסה בכל כוחו להכפיש את זכרה של מיכל ואת אהבתה לבתה. השופטים התייחסו גם לקנאתו חסרת הגבולות של אלירן וסירובו להשלים עם רצונה של מיכל להיפרד ממנו.
באופן נדיר ומרגש, בהכרעת הדין, השופטים התייחסו גם למקרה כחלק מתופעה רחבה ונוראה של רצח נשים בביתן ולכך ש"קצרה ידן של הרשויות מלהתמודד עם עבירות אלימות במשפחה". הם חתמו בכך שתקוותם "כי התהודה שניתנה למעשים הנוראים תתרום ולו במעט למאבק בתופעת האלימות בכלל ובאלימות במשפחה בפרט". במילים מטלטלות אלה חשנו הכרה גדולה של השופטים במשימת החיים שלקחנו על עצמנו המשפחה עם הקמת עמותת "פורום מיכל סלה": להציל את מיכל הבאה. לפעול כדי שהתחום הזה יתקדם ויותאם למאה ה-21. לדחוף את המגזר הפרטי והציבורי כדי שישקיע משאבים לפתח פתרונות חדשניים וטכנולוגיות לניבוי ומניעת אלימות כלפי נשים בביתן, וגם להעלות מודעות ולקדם מדיניות וחקיקה. אני קוראת לכל אישה וגבר, הצטרפו אלינו במסע להצלת חיים של נשים בשבי האלימות, הצטרפו אל מי טו#2 – התערבו, דחפו את האף, הקשיבו לאינטואיציה, הכירו את חמשת תמרורי האזהרה בזוגיות ומעל הכל –שתפו.
יהי זכרה של מיכל סלה - מהפכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו