לנציב שהם יש בעיה, לפני פתרון כדאי להכיר בה

ב"ישראל היום" נחשף לפני כחצי שנה כי השופט יצחק עמית נכח בדיון בוועדה לבחירת שופטים, אשר נקבע מראש שיעסוק בנושא מינוי נשיא לביהמ"ש העליון.

השופט עמית כידוע הוא המועמד לנשיאות לפי שיטת הסניוריטי. כשחברי הוועדה חשו אי־נוחות לעסוק מול עמית בענייני מינוי הנשיא, הוא תירץ "אני כאן רק בתור עציץ", ואף שתק מיוזמתו כי הבין שנוכחותו בעייתית. נציב הביקורת על השופטים, אורי שהם, קבע כי השופט לא פעל בניגוד עניינים (זאת אף ששהם לא טרח לבדוק אם היו פעולות נוספות מצידו של עמית, כמו תיאום עמדות עם חבריו השופטים), אולם עם זאת קבע: "מוטב היה שתצא מהדיון, שעה שידוע לכל כי אתה המועמד המרכזי לשמש בתפקיד נשיא בית המשפט העליון". אם ידוע לכל שעמית הוא המועמד המרכזי, כיצד זה לא פעל בניגוד עניניים? שהם לא הסביר. זו רק דוגמה אחת להחלטה מחפירה של נציב הביקורת על השופטים.

נציב הביקורת הוא תפקיד חשוב, הוא קובע את הנורמות האתיות של השופטים, ואף יכול להמליץ לוועדת לבחירת שופטים להדיח שופט. זו הסיבה שהיועצת המשפטית לממשלה ויועמ"ש בתי המשפט נאבקים כל כך בהצעת החוק של ח"כ שמחה רוטמן, אשר נועדה לשנות את הליך המינוי של נציב הביקורת. אם עד היום מונה בדרך ששר המשפטים ונשיא העליון הביאו את המועמד לאישור הוועדה לבחירת שופטים, הרי שלפי הצעת החוק, הוא ייבחר בהצבעה חשאית בכנסת ברוב של 70 חברי כנסת, בדומה למינוי מבקר המדינה.

יש להצעה יתרונות וגם חסרונות, למשל היעדר קריטריון ראוי למועמד שיעמוד לבחירת הכנסת. אלא שהרקע להגשתה חשוב לא פחות: זה חודשים מ"מ נשיא העליון השופט עוזי פוגלמן ושר המשפטים יריב לוין לא מצליחים להגיע להסכמה באשר לזהות הנציב, שאותו כאמור עליהם להביא בהסכמה לאישור הוועדה.

אף שעל פי החוק על הנציב להיות שופט, אין תנאי סף להיותו שופט עליון בדימוס, אך השופט פוגלמן מתעקש למנות רק שופט עליון בדימוס. יש בכך היגיון, שכן שופט עליון הוא בעל מעמד רם במערכת המשפט. שר המשפטים לוין אינו מעוניין באף אחד משופטי העליון בדימוס, ולמען האמת, גם הם אינם מעוניינים בתפקיד שהציע להם פוגלמן. לוין מעוניין בשופט מחוזי, והדבר אפשרי בחוק הקיים - אך פוגלמן, כאמור, מסרב.

הימנעות ממינוי שופט העליון לתפקיד גם היא בעלת היגיון. בטקס סיום תפקידו של הנציב שהם הוא זכה לחיבוק חם במיוחד מהשופט פוגלמן. החברות הבעייתית בין המבקר למבוקר היא פרי עבודתם המשותפת של השניים כשופטים בעליון, ועדות לך הן ההנחות המפליגות שעשה לחבריו במהלך הקדנציה - דבר אשר פגע באמון הציבור במוסד, טענה אשר מערכת המשפט מייחסת דווקא להצעת החוק.

שורש העניין הוא שמערכת המשפט כלל אינה מכירה בבעיה הקיימת בנציב הביקורת על השופטים, הדבר נכתב באופן קיצוני בחוות הדעת של יועמ"ש בתי המשפט ברק לייזר ובאופן הראוי בחוות הדעת של המשנה ליועמ"שית אביטל סומפולינסקי. ברקע כמובן חוסר האמון המוחלט וההדדי שבין הממשלה לייעוץ המשפטי ולמערכת המשפט. לשני הצדדים יש סיבה טובה מאוד לחשוד זה בזה, ולציבור יש סיבה טובה מאוד להאשים את שני הצדדים במצב שאליו נקלענו במערכת המשפט.