בית משפט השלום ברמלה קיבל היום (חמישי) את תביעת הדיבה שהגיש מקורבו של ראש הממשלה, עו"ד דוד שמרון, נגד דוד ארצי וחייב אותו לשלם לו פיצויים בסך 425 אלף שקלים בתוספת שכר טרחה של 50 אלף שקלים.
ארצי טען כי שמרון ערך הסכם סודי בין בני הזוג נתניהו, והציג בפניו בבית קפה בכפר סבא בשנת 1999 את ההסכם הסודי בן 15 עמודים שאותו ערך שמרון בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו, שרה נתניהו.
על פי ההסכם שארצי טוען ששמרון הציג בפניו, היו בין רה"מ לרעייתו סידורים משפחתיים חריגים, ובהם איסור נסיעת ראש הממשלה לחו"ל ללא רעייתו בנסיעה הכוללת שהייה של לילה בחו"ל, איסור הורשת רכוש לבתו של ראש הממשלה מנישואים קודמים, ובעיקר מתן זכות לרעייתו להיכנס לישיבות ולדיונים הסודיים ביותר או לאשר את מינויים של הרמטכ"ל, ראש המוסד וראש השב"כ ("סיפור הליבה").
כאמור, בית המשפט לא קיבל את טענותיו של דוד ארצי שטען שקיים הסכם כזה בין הזוג נתניהו, זאת כיוון שלא הצליח להוכיח שדבריו אמת. לעומת זאת, הראיות לטענותיו של עו"ד שמרון שמעולם לא ערך הסכם כזה בין ביבי לשרה - התקבלו על ידי בית המשפט.
על מנת להסביר את המעשה הנפשע שאותו מייחס ארצי לעו"ד שמרון שמהותו היא הפרת אמון חמורה של לקוחותיו, הפרת חיסיון עו"ד – לקוח, אי הכרת הוראות דין בסיסיות בענייני יחסי ממון, בני זוג נשואים והוראות הדין בעניין דיני ירושה, והשתתפות בעריכת הסכם בלתי חוקי בעליל, סיפר ארצי סיפור שבו מוצג עו"ד שמרון על ידי גברת גיטה שרובר ז"ל בפני מר ארצי כאדם חסר עמוד שידרה, עלוב, אדם שמירר בבכי ומתחנן בפני הנתבע שיפעל להחזיר לו את מקום פרנסתו המתגמל, כאדם שתואר על ידי אביו שלו, ארווין שמרון ז"ל כ"לא מוצלח" הזקוק לנדבות בסכומי עתק על מנת להתקיים, כזה המבקש מהנתבע רחמים על מנת לשמר את לקוחת משרדו אז, גב' גיטה שרובר, ולהמשיך לשכנע את גב' שרובר להמשיך לשלם למי שנחשב בעיניה, לדברי הנתבע, כעורך דין טיפש ואדם רופס, מיליוני דולרים מדי שנה בשנה עבור שירותיו (להלן-"סיפור הכיסוי").
"לא היה הסכם"
עו"ד שמרון טען בכתב התביעה כי דברי הדיבה של מר ארצי, על ענפיהם השונים, סיפור הליבה וסיפור הכיסוי, הם הבל ורעות רוח, לא היה ולא נברא, שקר וכזב ודיבה שכמעט שאין חמורה ממנה. הוסיף וטען עו"ד שמרון:
1) לא היה הסכם כמתואר ע"י מר ארצי בין ראש הממשלה לרעייתו. עו"ד שמרון מעולם לא ערך הסכם כזה בין ראש הממשלה ורעייתו לא ראה הסכם כזה, ולא הראה למר ארצי או למאן דהוא אחר הסכם כזה או משהו שנחזה להיות הסכם כזה.
2) עו"ד שמרון לא פנה למר ארצי מעולם בבקשה לפנות בשמו לגב' גיטה שרובר לשם שמירת תפקידו כיועצה המשפטי. בניגוד לדברי מר ארצי, השכר ששילמה גב' שרובר לעו"ד שמרון אינו מתקרב כלל לסכומי העתק המתוארים על ידי מר ארצי, ולו גם בסדרי גודל.
3) תיאור נסיבות שכירת שירותיו של עו"ד שמרון על ידי גב' שרובר הם בדיה מוחלטת, שנועדה לבזות את עו"ד שמרון ואת שירותיו המקצועיים. אביו המנוח ארווין שמרון לא פנה אל גב' שרובר, בבקשה שתשכור את שירותיו. אביו המנוח ייצג את גב' שרובר בעצמו במשך שנים רבות באמצעות משרדו, והיה צפוי להמשיך לעשות כן אלמלא הלך לעולמו במפתיע בגיל צעיר.
בכתב ההגנה הודה מר ארצי בפרסומים והודה שיש בהם לשון הרע על עו"ד דוד שמרון, וטען שיש לדחות את התביעה נגדו מהסיבות כדלקמן:
1) כל דבריו הם אמת, והדברים היו כפי שתיאר בפרסומים ובראיונות שבהם התראיין, ולראיה, הוא עבר בדיקות פוליגרף ונמצא דובר אמת, ולכתב ההגנה צורף מכתב של מכון פוליגרף "שגיא" המופנה לעיתונאי בן כספית שהנתבע דובר אמת בכל הקשור למינוי ראש המוסד, ראש השב"כ והרמטכ"ל. במסמך זה נרשם כי מצב בריאותו תקין.
2) הפגישה בינו לבין מר רביב התקיימה במחצית השנייה של שנות ה-90, ולא כפי שאמר בראיונות שהפגישה הייתה בשנת 1999, מכיוון שבשנת 1999 נתניהו הפסיד בבחירות לאהוד ברק
3) עו"ד שמרון הוא דמות ציבורית, ומדובר בעניין ציבורי מובהק, ויש לו נגיעה לענייני ציבור והשפעה עליהם במידה זו או אחרת.
4) הפרסום חוסה תחת הגנת תום הלב.
5) אין הצדקה לפסיקת פיצויים לעו"ד שמרון לא כל שכן בסכום הנתבע, שכן מדובר על תביעה לפסיקת פיצויים יותר מפעם אחת על אותו פרסום.
בתיק זה התקיימו 22 ישיבות. כאמור, בית המשפט קיבל את תביעתו של עו"ד שמרון וקבע שיש להעדיף את הראיות מטעם עו"ד שמרון על פני הראיות שהגיש מר ארצי, כי מר ארצי לא הוכיח שדבריו הם אמת, כי מר ארצי התכוון לפגוע בתובע בחוסר תום לב, למר ארצי לא עומדת הגנת תום הלב, כי הפרסומים מהווים מספר פרסומים שכל אחד מהם מזכה את עו"ד שמרון בפיצויים, וכי מר שמרון זכאי לפיצויים ללא הוכחת נזק.
השתתפה בהכנת הידיעה: אפרת פורשר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו