קו דק בין אמת לשקר

אירועים מיוחדים המשיכו להתרחש במשפט נתניהו. מייד בתחילת הדיון, ביקש שלמה פילבר, ללא שנשאל, לתקן או להבהיר את דבריו מאתמול. במהלך הניסיון "להבהיר" את דבריו - הסתבך כך שגרסתו החדשה לא היתה מובנת לפחות לשניים מהשופטים. אחד מהם אף אמר לו שהוא סותר את דבריו מאתמול ואינו מבהיר אותם.

אם לא די באירוע זה, המשיך עו"ד בן צור להצהיר בפני העד, כי הוא עומד להוכיח לו כי "פגישת ההנחיה" לא יכולה הייתה להיערך במועד שבו טען שנערכה. בסוף אותו חלק בחקירה, אישר העד כי "לפי מה שהראית, לא נפגשתי עם נתניהו בשבוע הראשון".

האם העד מתמסר לחוקר שלו? האם הוא עושה את הדברים בכוונת מכוון כדי "לשלם מס" לאוהדי נתניהו שנמנים עם מרבית חבריו - או אולי עדים אנו למקרה שמהווה דוגמה מובהקת של חוקרי משטרה להוטים, שהשפיעו ולחצו על נחקר להיכנע לרצונם כדי לרצותם?

שאלה קשה זו תונח בפני השופטים להכרעתם. שופטים אמורים להחליט מי דובר אמת ומי מכחד. יותר מכך - לפי פסיקת ביהמ"ש העליון, הם רשאים אפילו לשרטט את הקו המפריד בין דברי אמת לשקר של עד באותה עדות ממש - משל היו בוחני כליות ולב. יותר מ־30 שנה אחרי שכך למדתי באוניברסיטה - עדיין אינני יודע כיצד הם עושים זאת ואם בכלל.

האם עדים אנו לקריסת עדותו? מחד - מוקדם לקבוע זאת, אך מאידך - מדובר בהבדלים גדולים ומשמעותיים שפוגמים במשקל שניתן יהיה לייחס לעדותו בסוף המשפט. המצב שבו שופט מדבר עם העד בפה מלא על סתירות ברורות בעדותו – אינו חזון נפרץ, אך מתרחש לא אחת.

אם ימשיך כך העד לסתור את דבריו, תוכל התביעה לבקש מביהמ"ש בחקירתה החוזרת (לאחר שכל עורכי הדין מטעם ההגנה יסיימו את חקירתם) להכריז על פילבר "עד עוין". אם ייעתר ביהמ"ש לבקשתה - מה שאינו מובן מאליו - תתחיל אז חקירה נגדית ארוכה ומתישה של התביעה את העד, ולאחריה שוב תוכל לחקור אותו ההגנה על כל שנובע מחקירתה הנגדית, כך שייתכן שפילבר מצוי רק בתחילת עדותו... עוד נכונו לנו עלילות, וחלקי פאזל העדויות רק מתחילים להצטרף זה לזה. נזכור ונזכיר כי יש מאות עדים בתיק, ועוד חזון למועד.