דיבורים כמו חול: המדיניות של בנט-לפיד מול ארה"ב כשלה

מוצדקת ככל שתהא, ההתקפה הבוטה של ראש הממשלה בנט ושר החוץ לפיד, על ממשל ביידן, היא הודאה של השניים בכישלון המדיניות שלהם עצמם.

אחרי חודשים ארוכים של סיפורי לאבי דאבי על קשריהם עם ממשל ביידן, התהפכו ביום שישי לפיד ובנט. באופן די תקדימי, הם למעשה האשימו אותו בהפקרת בישראל.

"הניסיון לבטל את הגדרת משמרות המהפכה כארגון טרור, הוא עלבון לקורבנות ומחיקה של מציאות מתועדת. אנו מתקשים להאמין שהגדרת משמרות המהפכה כארגון טרור תבוטל תמורת הבטחה לא לפגוע באמריקנים. אנו מאמינים שארצות הברית לא תפקיר את בעלות בריתה הקרובות ביותר תמורת הבטחות ריקות של טרוריסטים" - התנסחו השניים בסגנון שאפילו נתניהו לא הרשה לעצמו.

אכן, הכוונה האמריקנית להסיר את משמרות המהפכה האיראניים מרשימת ארגוני הטרור הוא חרפה מוסרית. קשה לאמין שממשל המתיימר לשקול שיקולים ערכיים, מלבין ארגון רצחני שכזה.

בנוסף, הצעד יסכן חיים של אלפים בעולם, כיוון שלמשמרות המהפכה יהיה כעת קל יותר לעשות עסקים, שישמנו בדולרים את מכונת ההרג הבינלאומית, שהן מפעילות. ביידן ובלינקן, שהבטיחו הסכם גרעין "ארוך יותר, חזק יותר ורחב יותר", מגיעים לתוצאה ההפוכה - הסכם חלש וקצר טווח, שמעניק לאיראנים תמורות בלתי נתפסות. כך שזעקתם של בנט ולפיד באה במקום.

אך ממש באותה מידה, עצם דבריהם אלה של בנט ולפיד, מלמדים כי המדיניות שהובילו - קרסה. מאז כינון הממשלה, סיפרו לנו השניים שהקשרים עם ביידן ואנשיו מצוינים, שהיחס החיובי של ירושלים לוושינגטון מוביל לשיפורים בהסכם הגרעין ולכן יעיל הרבה יותר מהגישה המתנגחת של נתניהו. בכלל, מאז ה-13 ביוני, הם דיברו על דף חדש, על ניקוי המשקעים ועל כך שבתוך החדרים הם מתגברים על חילוקי הדעות עם הממשל.
אז דיברו.

בהגיע רגע האמת, מתברר שהכל כלאם פאדי. לא רק שהסכם הגרעין נורא עומד להיחתם בניגוד לעמדת השניים, אלא שהוא כולל תמורות בלתי נתפסות עבור האיראנים. לדעתם שלהם המצב חמור עד כדי כך, שהם נאלצים להשתמש ברטוריקה חריפה אפילו מזו של נתניהו נגד הממשל – כלומר מאמצים את המדיניות שנגדה יצאו.

גם בנט, אך בעיקר לפיד, עשו אינספור סיבובים באולפנים, עם הטענה שנתניהו הרעיל את היחסים עם ארה"ב, בגלל מסע הלחצים הבינלאומי שלו נגד הסכם הגרעין. והנה, כאשר האחריות על כתפיהם, הם מאמצים מדיניות דומה (רק שבהבדל גדול אחד – אותם מכירים הרבה פחות אנשים באמריקה).

הם הבטיחו שאצלם הכל יהיה אחרת, והם כבר יידעו להביא את הממשל הדמוקרטי למקום הנכון. והנה, הם נותרו קרחים מכל הצדדים. גם שתקו לממשל כל התקופה, גם לבסוף מתעמתים אתו בבוטות, וגם מקבלים הסכם מחפיר. הצרה הגדולה שלא בנט ולפיד ספגו סטירה מצלצלת, אלא הביטחון הלאומי של ישראל. כי המדיניות האמריקנית היא אכן הפקרה של "בעלות בריתה הקרובות ביותר תמורת הבטחות ריקות של טרוריסטים".