הלחימה באוקראינה, ההזדמנות לישראל והשתיקה של נתניהו: עולם חדש בפתח

שבוע לאחר ההתקפה הרוסית על אוקראינה, ברור לכל שלא מדובר באירוע שהוא "כמו מלחמת ששת הימים בישראל", כדברי שגריר אוקראינה בישראל, יבגן קורינצ'וק. גם דברי שר ההגנה הבריטי אמש (חמישי) כי העיצומים על רוסיה יימשכו עשורים, מלמדים שלפחות בלונדון, לא חושבים שהמלחמה תיגמר בקרוב. כדאי שנתחיל להתרגל.

הסוף ככל הנראה רחוק, אבל אפשר כבר להצביע על תזוזות מרחיקות לכת במפה הבינלאומית. לראשונה מזה עשרות שנים, אירופה עוברת ממילים למעשים מדיניים, כלכליים וביטחוניים. איש לא ציפה לכך. הגדילה לעשות גרמניה, שהודיעה על השקעת עתק בשיקום צבאה. יודעי היסטוריה ירימו גבה מודאגת, שכן בניית צבא גרמני הייתה בדיעבד אחד הסימנים המטרימים למלחמת העולם השנייה.

לא שמישהו חושב כיום שגרמניה שוב תצא לכבוש את אירופה. אבל, גם בימים האלה לפני מאה שנה, איש לא דמיין בסיוטים הגרועים ביותר שאחרי מלחמת העולם הראשונה תבוא השנייה. לתהפוכות היסטוריות, עינינו הרואות בעצם הימים האלה, יש נטייה להפתיע.

ישראל מול אירופה

בחדרי חדרים, יש במקומותינו מי שכבר מנתחים כיצד העולם החדש, המתהווה בעצם הימים האלה, ישפיע על ישראל. בצד השלילי של המטבע נמצא החשש מאירופה. עכשיו כשגילתה את כוחה שלה, היא עלולה להפנות אותו לחזיתות נוספות. ישראל, שמדיניותה ביהודה ושומרון אינה לגיטימית בעיני אירופה, יכולה חלילה, להיות אחת מהן.

אז כמובן שיהודה ושומרון אינם אוקראינה וירושלים אינה קייב. אבל מי אמר שחייבים מלחמה בהיקף מלא כדי להטיל עיצומים? יש באירופה מספיק אנשים שבניית בתים ביו"ש או אישור שכונה בירושלים, מרגיזים אותם מספיק כדי להרחיק ספורטאים ישראלים מתחרויות בינלאומיות, להפסיק למכור לנו טלפונים או לסגור לנו את השמים.

נשמע מוגזם? קיצוני? מופרך? ייתכן בהחלט. אבל לחרדה היהודית יש די והותר שנים ונסיבות שיצדיקו אותה. עד שנתקרב, אם בכלל, לסיוטי לילה שכאלה, נכון מבחינתה של ישראל להסביר לעוד ועוד אנשים, מדוע נוכחותנו ביו"ש גם צודקת וגם הכרחית. לפני שבועיים עשה זאת ראש מועצת בנימין, ישראל גנץ, כשאירח בביתו בפסגות משלחת של חברי קונגרס דמוקרטים, מטעם ג'יי סטריט.

השבוע תנועת הביטחוניסטים ומרכז בני ברית, תדרכו קבוצה של דיפלומטים המשרתים באו"ם, על הנכס האסטרטגי שהוא ההתיישבות ביהודה ושומרון. "דווקא בעת הזו חשוב להדגיש את המציאות הביטחונית ואת חשיבות ההתיישבות והצורך של ישראל להגן על עצמה בכוחות עצמה בגבולות ומרחב ברי הגנה", אמר לדיפלומטים תת אלוף אמיר אביבי, ראש התנועה, בנקודת התצפית בבית אריה. אם יגיע יום פקודה, יש סיכוי שהתדריך הזה יגדיל את ההבנה שלהם לעמדה הישראלית.

כללי המשחק בעולם התקשורת משתנים

יש גם צד חיובי למטבע. שר התקשורת יועז הנדל יצא השבוע לגיחה בת 24 שעות לברצלונה, שם נערכה ועידה בינלאומית חשובה בענייני משרדו. את המשלחת הרוסית אגב, המארגנים שלחו הביתה ברגע האחרון במסגרת החרם המתהדק על מוסקבה. בוועידה עצמה, שיחת היום הייתה כמובן המלחמה ובפרט היבטיה התקשורתיים. לבקשת אוקראינה, מספר מדינות באירופה הורידו מהאוויר ערוצים המזוהים עם הקרמלין ובראשם תחנת RT.

השיטה של RT ידועה. כסף גדול קונה אולפנים, צוותים ועיתונאים שנפלטו מהמערכות המערביות. תוכן השידורים איננו "פרבדה" בסגנון קומוניסטי, אלא תעמולה רכה באנגלית ובהגשה מערבית כאשר הנרטיב מבין ולעיתים מזדהה עם מוסקבה.

ממש כמו אל ג'זירה והטרור או כמו CNN וישראל – בכירת המגישות של הרשת, כריסטיאן אמנפור, נשאה שם השבוע נאום גינוי נרגש לגישה הזהירה של ישראל בנוגע למלחמה.

מה שכמובן מעלה את השאלה, היכן עובר הקו המפריד בין עיתונות לתעמולה. כאשר CNN מכניסים פאנל שחמישה ממשתתפיו, כולל המנחה, תוקפים את טראמפ, ורק אחד מגן עליו – זו תעמולה או עיתונות? כאשר התקשורת האמריקנית מספרת שסדאם חוסיין מחזיק בנשק כימי, או מתעקשת שדונלד טראמפ היה מתואם עם פוטין וכך ניצח את הבחירות, אך שתי הטענות מתגלות כשקריות – זו תעמולה או עיתונות? השאלה זהה בנוגע לערוצי טלוויזיה בישראל והיחס שלהם לנתניהו או אפילו לפרשת פגסוס מהעת האחרונה.

בישראל, שרי תקשורת רבים ניסו להפסיק את שידורי אל ג'זירה אך נתקלו ביועצים משפטיים, שאמרו להם כי מדובר בסתימת פיות שתיפסל בבג"ץ. אבל אם אירופה משתיקה את פוטין מדוע שאנו לא נשתיק ראיד סלאח? גם פה נראה שכללי המשחק משתנים.

הימים הרגישים של נתניהו

שבוע ימים מאז פרוץ המלחמה, מי שלא נקט שום עמדה אודותיה, הוא אחד מגדולי המדינאים של ישראל, ראש הממשלה לשעבר, בנימין נתניהו. אפילו גינוי רפה לפוטין או הזדהות עם אוקראינה לא נשמעו מפיו של נתניהו. "אלה ימים רגישים", אמר.

אכן רגישים, אך מסיבה אחרת. הרושם הוא שנתניהו הוריד רגל מהגז. ימים שלמים שהחשבונות שלו ברשתות החברתיות - דוממים. המעט שכן מופיע הוא מִחזור דברים שאמר ח"כ יריב לוין או כתבות הנוגעות למשפטו. מה שכן, הוא לא מזניח את איראן. את זה חשוב לציין.

נתניהו לא איבד את תמיכת העם. בניגוד לסטיגמות של יושבי הקרנות, תומכים בנתניהו ומזדהים איתו שכבות נרחבות של אנשים משכילים – המוני ישראלים שהמגע שלהם עם המשטרה ומערכת המשפט לא השאיר אצלם רושם חיובי ועל כן הוביל אותם למסקנה שנעשה לו עוול. אלא שהוא עצמו שמקרין פחות להט, הרבה פחות. כך התרשמו לפחות שני אנשים ששוחחו אתו לאחרונה. לאחד מהם אמר מפורשות שלא כל-כך בוער לו לחזור לראשות הממשלה.

אוהדיו של נתניהו יכעסו מן הסתם על דברים אלה, אך העובדה היא שהוא זה שאכזב רבים מהם במגעים שניהל לעסקת טיעון. בעוד שהם רצו שיילחם מלחמת ג'יהאד מוצדקת במערכת המשפט, הוא - וזה מובן לגמרי - רץ לקבל גושפנקא מאהרון ברק ואחר כך הרים טלפון לאסתר חיות, כדי להסתייג מגדול תומכיו, ח"כ דודי אמסלם, בשל ביקורתו על מערכת המשפט.

הוא יודע שעניינו יגיע בסוף אל בית המשפט העליון – אם אפשר כעסקת טיעון – ולכן לא יכול להרשות לעצמו להסתבך עם מי משופטיו העתידיים. נתניהו במקום אחד, מצביעיו במקום אחר.

היועמ"שית החדשה תציל את הקואליציה מעצמה?

לא רק נתניהו להוט לעסקת טיעון, אלא גם נתחים נכבדים מהקואליציה. לא מדובר רק על החשודה התמידית איילת שקד אלא על שרים נוספים, בכירים, שסובלים מהכלא הפוליטי שאליו נקלעו בממשלה הנוכחית. הם בזים למה שבעיניהם היא הפזיזות והשטחיות של בנט וחרדים מהיום שלפיד יקבל את המושכות.

אלא שכל עוד נתניהו בסביבה, אין להם ברירה, או כך לפחות הם רואים זאת. לכן הם מייחלים לעסקה בין נתניהו ליועמ"שית החדשה, גלי בהרב מיארה. אומרים שלמיארה יש הרבה שכל ישר ואומץ, ואלה בדיוק התכונות הנדרשות כדי לגאול את מדינת ישראל מהמשפט השערורייתי בתולדותיה נגד בנימין נתניהו.

יידרשו למיארה מן הסתם לפחות עוד כמה שבועות כדי להוביל מהלך כזה אבל כשיסתיים המשפט – ורק אם הליכוד לא ייקלע למלחמת איש באחיו – תסתיים גם דרכה של ממשלת בנט-מנסור עבאס.