ההתנהלות האמריקנית סביב המשבר באוקראינה עשויה להשפיע על המרוץ של איראן לגרעין

"זו עלולה להיות הפלישה הגדולה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה", אמר הנשיא ביידן והזהיר מפני ההשלכות הדרמטיות העלולות להיות לפלישת כוחות רוסיה לאוקראינה. אם כך יקרה, איים הנשיא האמריקני, הוא ישקול גם להטיל סנקציות אישיות על הנשיא פוטין בעצמו.

בעת כתיבת שורות אלה קשה לחזות כיצד יתפתח המשבר בין רוסיה לאוקראינה, אם הוא יעבור משלב האיומים והקרנת הכוח לעימות צבאי, ואם כן - מה יהיו היקפו, מאפייניו ומשכו. הודעותיה של ארה"ב, קריאתה לאזרחיה השוהים באוקראינה לעזוב את המדינה והצעדים שנקטה יחד עם בעלות בריתה, מלמדים כי היא מעריכה באמת ובתמים שפלישה רוסית לאוקראינה עלולה להתרחש בתוך ימים.

לצד זאת, אם מאמציה הקדחתניים במגרש המדיני אינם רק לצורך "צבירת לגיטימציה" וכחלק מה־blame game, הרי הם עדות לכך שגם בארה"ב סבורים שעדיין אפשר לעצור את רכבת המלחמה הרוסית.

על כל פנים, אם התחזית הפסימית תתממש, העולם ייראה שונה. המערכה באוקראינה תתפוס מקום מרכזי בסדר היום העולמי, הבית הלבן ייאלץ להציב את רוסיה בראש דאגותיו, והדי המלחמה ירחיקו אל מעבר לגבולות אירופה וישפיעו על מדיניות החוץ, על סכסוכים ומשברים באזורים אחרים של העולם, על הכלכלה והאנרגיה ובתחומים נוספים רבים. כל זאת בשעה שהעולם עדיין מנסה להתאושש מטלטלת הקורונה.

ואולם, גם אם המשבר הנוכחי יסתיים ללא התנגשות צבאית, אך תוך ויתורים מצד ארה"ב והמערב, עלולות להיות לכך השלכות על מאזן הכוחות הגלובלי. ארה"ב תצטרך אז לחשוש מהכרסום בדימוי ההרתעתי שלה, בעוד רוסיה מתחזקת.
אוקראינה, אמנם, היא זו שנמצאת בעין הסערה, אך כמו בכל משבר שמתחולל בין מעצמות, גם בסכסוך הזה סיבותיו ומטרותיו חורגות מעבר לגבולותיה של הזירה שבה הוא ניטש.

רוסיה מעוניינת להחזיר עטרה ליושנה ולהבטיח את מעמדה כמעצמה ואת האינטרסים שלה במערכת העולמית. היא מבקשת לעצור את מה שנתפס בעיניה כהפרה של מאזן הכוחות באזור, בעקבות התפשטות נאט"ו למזרח והיחסים שארה"ב ומדינות המערב מקיימות עם מדינות בריה"מ לשעבר.

דרישותיה הקונקרטיות, שעליהן ניתן ללמוד מהודעות הבית הלבן, כוללות נסיגה של כוחות נאט"ו ממזרח אירופה והתחייבות למניעת הצטרפותה של אוקראינה לברית הצפון־אטלנטית.

לרוסיה עניין נוסף: להשתחרר מהעול המעיק של הסנקציות שמוטלות עליה מצד ארה"ב ומכבידות מאוד על כלכלתה. רשימת הסנקציות ארוכה. הן הוחרפו בעקבות סיפוח חצי האי קרים ב־2014, וכן בעקבות האשמתה של רוסיה בהתערבות בבחירות לנשיאות ארה"ב ב־2016 ובביצוע עבירות סייבר. עניין הסנקציות עלה גם בשיחתם של ביידן ופוטין בדצמבר האחרון, שבה הסכימו שני המנהיגים על דיאלוג משותף בנושא זה.

מן הצד השני, ארה"ב ומדינות המערב מוטרדות מהפעלתנות הרוסית סביב אוקראינה, ומדינות נוספות חותרות להסגת כוחות רוסיים, ליצירת אזורים מפורזים ולהגבלות בתחומי הנשק.

למרות ההיערכות המאסיבית של הכוחות בגבול אוקראינה ורוחות המלחמה שנושבות משם, לא נמוגה התקווה למוצא מדיני שימנע את ההתנגשות הצבאית. מדיווחי התקשורת נראה כי עד כה לא הוצעו ערבויות המניחות את דעתה של רוסיה בעניין התפשטות נאט"ו, ולא ברור גורלן של הסוגיות הקשורות באוקראינה.

אם תתרחש פלישה שבעקבותיה יינקטו סנקציות, ישראל תהא עלולה למצוא את עצמה נדחקת לבחור צד. עליה לשאוף לשמר גם אז את היחסים הטובים שיש לה עם כל הצדדים המעורבים במשבר - ולגבש את עמדתה בהתאם לכך.
בסוגיית הגרעין דאגתה של ישראל כפולה: על ישראל לוודא שהאיראנים לא ינצלו את הסטת הקשב מעניינם בעת הזו כדי להאיץ את דהרתם לפצצה, ובה בעת, עליה לעמוד על המשמר כדי שארה"ב לא תראה במשבר עם רוסיה הצדקה לפשרות במשא ומתן עם איראן.

מיפוי הנושאים שבמחלוקת בין רוסיה לארה"ב מעלה רשימה ארוכה של סוגיות סבוכות וקשות לפתרון. בתוך אלה, ייתכן כי דווקא סוגיית סוריה - שאינה קשורה לסכסוך הזה - יכולה לספק הזדמנות להצלחה מדינית מסוימת ולבניית שלב אחד או שניים בסולם הנחוץ ל"ירידה מהעץ" .

כתמריץ להסדרה כוללת שתביא ליציאת איראן וכוחות הציר השיעי מסוריה, תוכל ארה"ב להציע הקלות בסנקציות, מה שיאפשר לחברות רוסיות לפעול בסוריה, שיקום תשתיות ומענה לצרכים שמסופקים כיום על ידי איראן. זהו מצב win-win עבור ארה"ב, רוסיה, סוריה, ישראל ומרבית המדינות הסוניות. נכון כי זהו מעט מזעיר בסבך המתחים שבין המעצמות, ואינו נוגע בסיבת המשבר הנוכחי, אך הוא יכול להיות מבוא חיובי לשיחות בשאר הנושאים.

אפשר להבין ולהסכים גם עם גישה זהירה יותר, שתעדיף לנתק לחלוטין בין הסכסוך באירופה למריבות במזרח התיכון. אך כדאי לזכור: במפות האינטרסים של המעצמות - הכל כלול.

הכותב כיהן כיועץ לביטחון לאומי וכראש המטה לביטחון לאומי בשנים 2021-2017. משמש כיום עמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)