אשליה ושמה איפוק בירושלים

תקשיבו היטב לטלאל נאסר, פעיל חמאס שמתארח בטורקיה ומדקלם משם את משנתו של הבוס, סלאח אל־עארורי. דבריו משקפים, אמנם בתמצית אך בדיוק רב, את המהלך שחמאס מנסה להניע עכשיו בשטחי יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ובשטחי "הפלשתינים של הפנים" (ערביי ישראל). המטרה הגלויה היא להפוך את כל הארץ לחזית. מבחינת חמאס, כולנו "התנחלות" אחת גדולה.

"אני חושב שהכיבוש נמצא בדרך אל קיצו", אומר נאסר. "אני נשבע באללה... אלה מבנינו שעדיין יהיו בחיים... אחרי שנדרוך ברגלינו על גולגלות הציונים - אנו נדרוך על אדמות חיפה, יפו, טבריה וירושלים, ובכל הגדה המערבית ורצועת עזה היקרה שלנו. אין הבדל בין גבולות 1967 ל־1948. השקר הזה, שהפיל בפח כמה תבוסתנים מהאומה שלנו, לא יפיל בפח את בני האומה הזאת. פלשתין היא מקשה אחת. לא קיים אצלנו בלקסיקון המושג 'היא שלנו, או שלהם'... או שהיא שלנו - או שהיא שלנו, והדבר הזה מודגש על ידי דמו של רעד (המחבל מדיזנגוף; נ"ש) ודמם של השאהידים הטהורים" (תרגום: באדיבות ממר"י).

חמאס מנסה לגרור, כמעט בכוח, את ערביי ישראל אל המערכה שהוא מנהל עם ישראל, מבלי לשלם על כך מחירים בעזה, שבה הוא עדיין מלקק את פצעיו משומר החומות. התקיפות שלשום של יהודים עטופי טליתות ושל אוטובוסים בדרך לכותל, כמו גם הניסיון לחסום את דרכם של יהודים להר הבית, הם רק חלק מהסיפור.

יש עוד אירועים שהתרחשו בימים האחרונים, שלא כולם מדווחים בתקשורת, והם מלמדים שחמאס נחוש לנסות לשחזר את אירועי אפריל-מאי 2021 גם השנה, ואולי ביתר עוצמה, כשגורמים לאומניים מקרב ערביי ישראל חוברים אליו. בחיפה הפגינו שלשום בלילה אנשי "אחרק חיפה" (כ־150 איש) בקריאות "אינתיפאדה, תעלי את הלהבות. אם האינתיפאדה תתחיל, אנחנו לא נעמוד לצפות". הם קראו בשבח מוחמד דף. באזור נצרת הנחתה המשטרה את מד"א לא להיכנס לעיר וליישובי האזור ללא ליווי משטרתי ואבטחה, אחרי שאוטובוסים שם נרגמו באבנים. ערבים התפרעו גם בכפר כנא, ריינה, עילוט, יפיע ובמקומות נוספים. בפורדיס התקבל דיווח על בקבוקי תבערה שהושלכו לעבר נקודת המשטרה המקומית.

למעורבות של ערבים־ישראלים במה שמתרחש עכשיו היו סימנים גם בהר הבית, בסוף השבוע שעבר. מתברר שחלק לא מבוטל מהעצורים במהומה הגדולה שהיתה שם ביום שישי היו תושבי אום אל־פחם, סכנין, באקה אל־גרבייה ויישובים נוספים.

כך זה החל גם לפני שנה. המשטרה ערוכה הפעם פי כמה, אבל עדיין לא ערוכה מספיק. אם אלפי שוטרים וחיילים לא מצליחים למנוע תקיפת מתפללים ונוסעים בדרך לכותל, בתמונות שמזכירות ימים של טרום מדינה בתרפ"א ותרפ"ט. אחת מן השתיים: או שאין להם "יד חופשית" לפעול, כפי שטען רה"מ בנט שלשום, או שאינם משכילים לנצל את "היד החופשית" כדי למנוע אירועים כאלה.

מי שמגלה אוזלת יד בהר הבית ומשחרר מאות עצורים שזה עתה התפרעו, יגלה שגם הכותל ומתפלליו מאוימים. מי שהחליט בשבועות האחרונים להפסיק את נסיעת חלק מקווי אגד ברחוב סולטאן סולימאן בלילות, מגלה עכשיו שגם במשך היום יהודים נרגמים שם באבנים. מי שמנסה להלך בבירה על בהונות רגליו תוך אשליה שכך ישיג שקט, מגלה שוב שהצד השני מפרש זאת כפחדנות. ככה זה בשכונה שלנו.