הבורות של הנוער פוגעת בחוסן הלאומי של ישראל

קשה להבין כיצד נוכח אירועי הדור האחרון, מישהו כאן, בישראל מאמין לפלשתינים, עוד יותר קשה להבין איך מישהו כאן עוד מוכן לוויתור טריטוריאלי אחרי מה שחווינו במהלך שנות ה-90 וביתר שאת מאז אוקטובר 2000, עת נהרגו מעל 1000 ישראלים אל מול מתקפות טרור פלשתיניות רצחניות, בלב מדינת ישראל, בגוש דן, בדרום, בצפון, ובמרחבי יהודה שומרון ועזה.

ואולם עובדות לחוד, ומציאות לחוד, או שמא זיכרון קצר שתוקף את הישראלים כבר זמן מה, שגורם לשכחה או אולי הדחקה באשר למחירים העצומים והבלתי נתפסים ששילמנו עבור ניסיונות הפיוס עם הפלשתינים. בימים אלו, בהם פוקד אותנו גל טרור המראות שוב חוזרים, והתמיהה כיצד יש כאן ציבור ענק שעוד מוכן לתת צ'אנס לפלשתינים לא יכולה שלא להטריד.

כל מי שמכיר, נכח, ראה והבין את מתקפות הטרור הרצחניות שקרו רק לפני 20 שנה, לא יכול שלהבין את הפרדוקס הזה – למה הם מתכוננים, ומה אצלנו חושבים. התהייה הזו גרמה לי לבחון – האם אנו מלמדים את הדור הבא בישראל מה התרחש כאן מול הפלשתינים – לא לפני 100 שנים, אלא רק לפני שנים לא רבות, כל-כך סמוך ללידתם?

מתוך ממצאים העולים מסקר של תנועת "הביטחוניסטים" בהשתתפות של מעל 600 תלמידים, ממעל 70 בתי ספר תיכוניים, ו-80 ישובים בישראל, ניכר שהמצב מטלטל. אולי אפילו מזעזע. כאשר בוחנים כמה הנוער הישראלי, תלמידי יא' ויב', אלו העתידים לשרת בצה"ל בערך מחר, לא מכירים, לא יודעים, וגרוע מכך, לא מודעים למה שהתחולל כאן לא לפני זמן רב, מערכת שהרבה ב"זכותה" החברה הישראלית כה מפולגת, והיא כולה על טהרת קונפליקט לאומי בינינו ובין הפלשתינים, על הארץ הזו, לא פחות ולא יותר.

רוב התלמידים שהשתתפו בסקר הצהירו כי הם מכירים את "הסכמי אוסלו", אך כשנדרשו לפרט מה הסכמים אלו כללו, רמת ידיעתם הייתה אפסית. כאשר מתקדמים בשאלות, ונוגעים בשיחות טאבה אותן ניהלה ממשלת ברק, "מפת הדרכים" אותה הובילה ממשלת שרון, ושיחות אנאפוליס אותן הובילה ממשלת אולמרט – הנוער שלנו לא יודע ולא מכיר כלל. אחוזים מעטים מראים רמת בקיאות בסיסית-מינימליסטית בתהליך הזה, בו מדינת ישראל נתנה הכל, אבל באמת הכל לפלשתינים, ובתמורה קיבלה מתקפות טרור רצחניות. לא פלא שכמעט מחציתם של תלמידי ישראל הבוגרים לא יודעים מהי "חומת מגן".

75% מהנוער מודה: הבנתנו בסכסוך הישראלי-פלשתיני ברמה בינונית ומטה  

א. הסכמי אוסלו

כאשר נדרשו לשאלה "האם אתם מכירים את המושג 'הסכמי אוסלו', 31% בלבד פירטו נכון את מטרתם של הסכמים אלו. שאר המשיבים – או שלא הכירו את המושג, או שהכירו אך הסבירו את משמעותו באופן שגוי לחלוטין, למשל - "הסכמי שלום עם מצרים", "הסכמי שלום עם ירדן", "הסכמים עם אמריקה", וכמעט 10% שהשיבו: "לא יודע/ת".

ב. מבצע "חומת מגן"

את מבצע "חומת מגן" אשר צה"ל יצא כמתקפה נגד תשתיות הטרור ביהודה ושומרון ולאחר חודשים ארוכים של אירועי טרור בכל רחבי ישראל, מכירים ומבינים 17% בלבד מבין תלמידי י"א-י"ב. כמעט מחציתם של בני הנוער הבוגרים בישראל, 45% לא מכירים כלל, ולא שמעו על מבצע "חומת מגן", שהתרחש בין שנה לשלוש לפני לידתם.

ג. שיחות טאבה

את המושג "שיחות טאבה", אשר התרחשו בשלהי שנת 2000, כאשר ישראל נאבקת בטרור פלשתיני הולך ומתעצם, במסגרתו הוצעה לפלשתינים ריבונות ביו"ש ועזה מטעם ממשלתו של אהוד ברק, בו ניתן לפלשתינים מעל 95% מהשטחים לריבונותם, לרבות וויתורים משמעותיים בירושלים – רק 17.7% מהנוער הבוגר בישראל מכירים, מתוך אלו פחות מ-5% יודעים מה התרחש בשיחות טאבה.

ד. "מפת הדרכים"

את המושג "מפת הדרכים", אבן דרך מרכזית בתהליך שבין ממשלת שרון ובין אבו-מאזן בתיווך ממשל בוש האמריקאי, נקודת מפנה שבגינה ההתנתקות מעזה הפכה לחלופה מועדפת, מכירים רק 16.3% מבני הנוער הבוגרים בישראל. מתוכם, 3.5% בלבד יודעים להסביר במה מדובר. מעל 80% מבני הנוער אינם מכירים כלל את המושג.

ה. ועידת אנאפוליס

על ועידת אנאפוליס, שהייתה ניסיון מדיני ליצירת שלום עם הפלשתינים מצד ממשלת אולמרט, במסגרתה הוחזרה "מפת הדרכים" כמתווה לשלום, לרבות ויתורים בירושלים ובאגן הקדוש, וחילופי שטחים – 85.1% מבני הנוער אינם מכירים, ואף לא שמעו אודותיה של ועידה זו.

ו. מקורות הידע

33% מבין המשתתפים שענו על שאלות הסקר נעזרו במקורות מידע בכדי לענות על השאלות, מתוכם 40% בקירוב נעזרו באתר "ויקיפדיה", 9% נעזרו במקורות אינטרנט אחרים, ו-33% נעזרו בהוריהם. השאר נעזרו במקורות אחרים. מבין המשתתפים שלא נעזרו במקורות ידע בכדי לענות על שאלות הסקר, 29% מעידים על כך שלמדו באופן עצמאי, 20% הכירו מסיפורים במשפחתם, ו-26% למדו את הדברים במערכת החינוך.

ז. רמת הבקיאות על-פי תפיסה עצמית

בני הנוער שהשתתפו בסקר זה נדרשו לענות על רמת בקיאותם, כפי שהם מבינים אותה בהקשרי הסכסוך עם הפלשתינים ב-30 השנים האחרונות. 43% מתוך המשיבים מגדירים את רמת בקיאותם כ"נמוכה" עד "נמוכה מאוד", 32% מגדירים את רמת הידע בתחום כ"בינונית", ורק 25% מגדירים את עצמם כבקיאים עד בקיאים מאוד באירועי הדור האחרון.

מנהלי בתי הספר: "הנתונים לא מפתיעים"

כשאימתי מספר מנהלי בתי-ספר מול נתונים אלו קיבלתי תשובה מעניינת – "זה לא ממש מפתיע", כך הם אומרים. כששיתפתי את הממצאים עם חברים קרובים, התשובה שקיבלתי לרוב הייתה – "אבל למה אתה מופתע?".

אינני יודע מה מטריד יותר – חוסר הידיעה, או שמא האפאטיות שפוקדת אותנו כחברה, אל מול האתוס של החברה השכנה. מזעזע אותי לראות שהנוער שלנו, שלא יודע יותר מידי על מה שקרה כאן לאחרונה, עוד חושב שרמת הבקיאות שלו היא סביב ה-"בינונית". אי אפשר שלא לומר את הדברים בצורה הנחרצת – בשעה שהפלשתינים מתדלקים ומתחזקים תודעת מאבק לאומי אלים, כאן, אצלנו, מתעלמים ומדחיקים. הממצאים האלו מסבירים באופן די ברור, מדוע 40 אחוזים מהאוכלוסייה לא מתגייס לצה"ל, ויותר מזה, מסבירים לנו מדוע המוטיבציה לשירות ביחידות קרביות בצה"ל היא "לא משהו". הממצאים האלה מסבירים לנו שרבים, כאן בישראל, איבדו את צדקת הדרך, ותמורת קצת "שקט" הם מוכנים למכור כל דבר, אפילו את עתיד ילדיהם.

ועוד מילה על מערכת החינוך שלנו, שנמנעת כנראה מלעסוק בהקשרים הנדונים, כנראה בשל הפחד העצום מפוליטקלי-קורקט, לחץ של הורים ותקשורת מוטה. האם אנו שולחים את ילדינו משך 12 שנים למוסדות הלימוד כדי שאת ההיסטוריה הלא רחוקה הזו הם ירכשו בוויקיפדיה? ויותר מכך, למה באמת אנו מחנכים?