מי ישמע את קולן של מחנכות הגיל הרך?

בימים אלו מתחולל מאבק חשוב, מהמוצדקים במדינה - מאבק המחנכות, במסגרות הגיל הרך - לידה עד שלוש, לשיפור תנאי העסקתן ושכרן.

המחנכות הללו, המטפלות בפעוטות רכים משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות אחר הצהריים המאוחרות, עושות זאת מתוך אמונה ואהבה ומשמשות עבורם מבוגר משמעותי לאורך כל היום. הן אלו המרעיפות אהבה, מנחילות ערכים, מקנות הרגלים, ומעל הכול מוודאות שהפעוטים שבאחריותן יהיו מוגנים ובטוחים וכי זכויותיהם נשמרות.

המאבק הזה, שמאיים מידי שנה על פתיחת שנת הלימודים, הגיע בימים אלה לשיא בעיקר בשל המחסור החמור בהון האנושי המוכן לעבוד במסגרות הללו. תנאי ההעסקה המחפירים ותנאי השכר המבזים, שאליהם התווספו אתגרי הקורונה, מבריחים את העובדות והעובדים מהתחום.

גם אלה מביניהן שהוכשרו למקצוע וזכו להדרכה ניאותה ואשר מתפקדות ברמה מקצועית טובה, מתקשות לשרוד את תנאי ההעסקה והסטנדרטים הירודים, שאינם מאפשרים טיפול מותאם לכל פעוט בהתאמה לצרכיו הפיזיים והרגשיים. מחנכת לפעוטות בגיל 15 שבועות עד 15 חודשים, נדרשת לטפל/לחנך בשישה פעוטות במקביל. מי שאמונה על גילי 15 חודשים עד שנתיים מתמודדת עם תשעה פעוטות, וזו המחנכת את גילי שנתיים עד שלוש, "זוכה" לאחריות על 11 פעוטות בכל רגע נתון.  

בהשוואה , במדינות ה–OECD היחס בין מספר הפעוטות למספר המחנכות הוא  1:4. ננסח את זה כך - הורה ממוצע מתקשה לגדל תאומים או שלישיה בני אותו גיל, אך במסגרות הגיל הרך מתקיים "נס גלוי לכל" המאפשר להן לגדל שישייה ויותר.

למחנכת לגילי לידה עד שלוש תפקיד חשוב ומכריע בעיצוב פני הדור הנוכחי, אזרחי העתיד של המדינה. באופן פרדוקסלי, דווקא מקצוע זה נמצא בתחתית טבלת השכר במשק הישראלי. עובדת הייטק מתחילה משתכרת 20,000 שקלים בחודש, לעומתה מחנכת לשנות הינקות בעלת שנות וותק רבות, "תגרד" בקושי 7,000 שקלים בחודש - עליבות במיטבה. אם נוסיף לכך את מספרם המועט של ימי החופשה להם הן זכאיות, את העבודה הסיזיפית והמאתגרת ללא אוויר לנשימה, את מטלות החינוך והטיפול בפעוטות, את מטלות הניקיון בחלל המעון, ההשתלמויות על חשבון זמנן הפנוי ובמימונן וכו' וכו', תקבלו מתכון לכישלון, שלא לומר חלילה - אסון.

השיח הציבורי בנושא המחנכות לגיל הרך התמקד בשנים האחרונות באירועים מזעזעים שעניינם פגיעה בפעוטות. מקרים אלה התבססו, בחלקם, על חשדות. לצערנו מקרים אחרים, רבים מידי, התבררו כמקרים מאומתים, בהם סרחו נשות הצוות והתעללו בפעוטות חסרי הישע.

לשמחתנו, רובן המכריע של נשות הצוות המטפלות בילדים ובילדות מתפקדות ברמה הנדרשת ומקדישות את חייהן לעבודה עם הפעוטות. עבודתן ראויה לכל שבח, אך ברוח הזמן וללא כל הצדקה, הן משמשות מטרה תמידית לחשדות, להאשמות ולחיצים רעילים. חיצים אלה ראוי שיופנו לעבר קובעי המדיניות במדינתנו - אלה המאפשרים הפקרות והיעדר אחריות לילדי הגיל הרך, גם לאחר 73 שנות קיום המדינה.

הצורך בהתייחסות לנושא חשוב זה והקריאה לתיקון המצב עולה בזעקתן של נשות הצוות.  זוהי זעקה הקובלת על המציאות הקיימת, שאינה מאפשרת הענקת טיפול/חינוך איכותי ומיטבי לתינוקות ולפעוטות כפי שמגיע להם, כפי שנדרש מהן. זוהי זעקה הקוראת לכלל הגורמים בחברה הישראלית, אשר הגיל הרך מעניינם - הורים, מחנכים, אנשי ציבור ואחרים, להתאגד יחד ולהוביל לשינוי. זעקתן של נשות הצוות, אל לה להדהד ולהיעלם. היא נועדה לעורר חזית משותפת לצורך פעולה למען הפעוטות שלנו.

אנו, חברות "העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך", תומכות ומחזקות את המחנכות העובדות עם הילדים במאבקן המוצדק וקוראות לדיון מעמיק בתפקידן ובתנאי העסקתן. דיון שימקד את אחריות המחנכות בחינוך ובטיפול בילדים ולא בעבודות ניקיון. דיון שיעסוק בשיפור התקינה במסגרות, בקיצור שעות העבודה, בשיפור תנאי ההעסקה והשכר באופן שייתן ביטוי הולם להכשרתן ולמעמדן כמחנכות.

השינויים הללו, לצד מיצוב ומיתוג מחדש של מקצועות החינוך/טיפול בתחום הגיל הרך, יביאו ל"גאוות מקצוע", ליציבות מקצועית ולהתמדה בקרב העובדים והעובדות בו. כפועל יוצא מכך, יזכו הפעוטות ליציבות, לביטחון ולקבלת מענה ראוי לצרכיהם במישורים החברתיים, הרגשיים, המוטוריים והקוגניטיביים.

נכתב בשיתוף עם חברות הוועד המנהל של העמותה.

ליאת גלנץ היא מומחית בתחום הגיל הרך, מנהלת מעון לשעבר וחברת הוועד המנהל של העמותה הישראלית למען הילד בגיל הרך.