הגדר לא תעניק ביטחון הרמטי, צריך לחזק את המשטרה

נכון שהמחבל שביצע את הפיגוע בבני ברק עבר בפרצה בגדר. לעומת זאת, המחבלת שביצעה את הפיגוע הקשה במסעדת מקסים בחיפה בסתיו 2003 עברה במעבר מסודר.

דעת הקהל שתובעת סגירת פרצות בגדר מבטאת שאיפה לגיטימית לביטחון, אולם היא מופעלת על ידי הבטחות השווא של אלה שבנו את הגדר. מלכתחילה לא היתה הגדר יכולה להעניק חסימה הרמטית של חודרים בלתי מורשים.

חייבים להבין את משמעותה המבצעית של גדר באורך כ־700 ק"מ. גדר שאינה נשלטת לאורכה בסדר כוחות רחב בפעילות רציפה, אינה יכולה לחסום דרכם של אלה החפצים לעבור דרכה. לצה"ל ולמשטרת ישראל לא היה אף פעם סדר הכוחות הדרוש לכך. לפני כשנתיים פרסמתי בסוגיה מחקר מקיף, ובו טענתי כי גדר ההפרדה נבנתה בהונאה פוליטית, תוך ניצול חרדת הטרור, וניגשו לפרויקט בשאיפה לקביעה חד־צדדית של גבול מדיני.

גדר כמכשול מועילה ללא ספק במכלול המאמץ הטקטי להגנה. השאלה על חיוניות הגדר מתעוררת במקום שבו הגדר הופכת מכלי טקטי למגמה אסטרטגית. השאלה הבסיסית ביותר על תפקוד הגדר היא האם הגדר באמת הכרחית במניעת הטרור? הצלחת פיקוד המרכז והשב"כ בלחימה בטרור מאז "חומת מגן" מלמדת כי את עיקר ההצלחה בסיכול הטרור ראוי לזקוף לזכות הפעילות הרצופה בחיכוך היומי בעומק השטח ולא לפעילות לאורך הגדר. כאן גם ההבדל המשמעותי שהתפתח בין יעילות צה"ל והשב"כ בדיכוי הטרור ביו"ש, לבין פעילות צה"ל לאורך הגדר בגבול רצועת עזה.

הדיון סביב שאלת הגדר הוא לא רק דיון ביטחוני, במיוחד כשתוואי הגדר חופף בחלקו הגדול לקו הירוק. ביטוי כן לכך נתן דניס רוס. בימים שבהם החלה בניית הגדר, סייר רוס על התוואי ההולך ונבנה בליווי תא"ל עיבל גלעדי. במהלך הסיור עצר רוס, הביט בתוואי בסיפוק ואמר: "זה נראה כמו גבול, זה מריח כמו גבול, זהו גבול!".

הרעיון לבנות גדר ביטחון החל להבשיל עם פרוץ גל פיגועי ההתאבדות שהחל לאחר הסכם אוסלו. היתה זו ממשלת רבין שהחלה בשנת 1995 לגלגל את הרעיון. הבנת ראש הממשלה יצחק רבין כי בניית הגדר תגרור עימה משמעויות מדיניות ארוכות טווח שיקבעו הלכה למעשה גבול, היא שגרמה לרבין לדחות את הרעיון.

במחלוקת הישראלית המרכזית ביותר, בין הציפייה לנסיגה אל הקו הירוק לבין מגמת החלת הריבונות ביו"ש, ההכרעה לבניית הגדר היתה תחבולה להטיית המציאות לכיוון הנסיגה. מקימי הגדר קיוו לפתרון דו־שלבי: בשלב א' בנו גדר כאשר צה"ל פועל משני צידיה, מתוך כוונה לעבור במהרה לשלב ב', שבו ייערך צה"ל "על הגדר" וכך ייווצר קו גבול דה־פקטו.

פרויקט הגדר הוא מהפרויקטים הממושכים והיקרים ביותר שביצעה מדינת ישראל. עלותו המוערכת עד כה היא יותר מ־15 מיליארד שקלים. השלכותיו השליליות על גבולות מדינת ישראל לעתיד רבות משמעות. רא"ל משה בוגי יעלון אמר כרמטכ"ל כי אם היו מציעים לו את התקציב שמושקע בבניית הגדר למימוש בסדר העדיפויות לבניין הכוח של צה"ל, לא היה משקיע בגדר אפילו שקל.

במציאות שבה משטרת ישראל - עם יחידות משמר הגבול - משוועת לתוספת כוח אדם מקצועי ולהצטיידות מתאימה, התקציב הנדרש מצוי בתקציב שמבקשים להשקיע בתיקון הגדר. מראשית הדרך בשיקול דעת ביטחוני ענייני היה צריך להשקיע את תקציב העתק של הגדר, בבניית כוחות משטרה מצוידים כראוי. כוח נייד עדיף על השקעה בגדר הטמונה בקרקע, שתועלתה המבצעית אינה שונה מתועלת קו בר־לב.