לעזאזל הביטחון: מבחינת נתניהו הקרב החשוב הוא ברונן בר

הסיפור פשוט: עובד שב"כ לשעבר שפרש וגויס למילואים מחליט לעשות דין לעצמו, מוציא מסמכים ממחשבי הארגון ומפיץ אותם כראות עיניו. פעם אחת על־פי החשד לשר בממשלה, ולפחות פעמיים לעיתונאים.

הבעיה אינה עם העיתונאים. עיתונות חיה מהדלפות, ואינה אמורה לבדוק את המניעים של המדליפים. חובתו של העיתונאי לבדוק את מהימנות הסיפור, וכמובן לעבור את המכשול של הצנזורה הצבאית במקרה של פרסום מידע שנוגע לביטחון המדינה. מרגע שהפרסום עומד בשני אלה, המבחן היחידי הוא העניין הציבורי.

מאז תחילת המלחמה נפתחו יותר מ־20 חקירות על הדלפות

דינו של המדליף שונה. חוק שב"כ קובע מפורשות בסעיף 19 (3)(ב)(2) כי "עובד השירות וכן הפועל מטעם השירות, בעבר או בהווה, המגלה או מפרסם מידע חסוי בלא היתר לפי סעיף זה, דינו - מאסר חמש שנים". דברי פרקליטיו של א', החשוד בהדלפה, כי הוא וידא שביטחון המדינה לא ייפגע, אינם מעלים או מורידים לעניין זה. החוק מדבר על הוצאת מידע באשר הוא, ו־א' הוא לא צנזור אלא עובד שעל־פי החשד ניצל את נגישותו למידע כדי להפיץ אותו, ללא אישור, ממניעים זרים.

זאת לא הפעם הראשונה במהלך המלחמה שמידע סודי מוצא את דרכו לתקשורת. המקרה הזכור הקודם היה בפרשת גניבת המסמכים המסווגים מצה"ל, שאחד מהם אף מצא את דרכו ל"בילד" הגרמני. אז כהיום, הנהנים מהפרסום היו הממשלה והעומד בראשה. אפשר לתהות מדוע גניבת מידע רגיש ופרסומו נעשית דווקא מימין, אבל ראוי יותר לתהות מדוע מזדעקים שרים וחברי כנסת להגן על מי שעברו במפורש על החוק.

הטענה המרכזית שנשמעה אתמול כנגד החקירה היא לאכיפה בררנית, כלומר שנחקרות רק הדלפות מצד אחד. זה לא עומד במבחן המציאות: שב"כ דיווח כי מאז תחילת המלחמה נפתחו יותר מ־20 חקירות על הדלפות, ואחת מעובדות הארגון אף הועמדה לדין. באחרונה גם זומן (והתייצב) לחקירה ח"כ גלעד קריב, בחשד להדלפה, וגם ראש שב"כ לשעבר, נדב ארגמן, זומן לחקירה משום שאיים לפרסם מידע רגיש. מי שאך אתמול קראו לחקירתם בשם ביטחון המדינה, מחזיקים היום בטיעון הפוך בשם דיפ־סטייט מדומיין.

רוב מי שעוסקים בביטחון - מבינים על מה הם שומרים

גם נתניהו, נזכיר, הודה בשבוע שעבר בהדלפה של מידע סודי מהקבינט, בניסיון להגן על יועצו־מקורבו יונתן אוריך. ראש הממשלה שיתף ציוץ של ח"כ חנוך מילביצקי שטען שראש שב"כ, רונן בר, צריך לעמוד לחקירה. זאת לא הפעם הראשונה שנתניהו וסביבתו תוקפים את השב"כ ואת בר, והקונטקסט ברור: חקירת קטארגייט, שהחשדות בה הם מהחמורים שנחקרו אי־פעם כנגד סביבת ראש ממשלה מכהן.

נתניהו מוכן ללכת רחוק מאוד בשם מלחמתו בשב"כ ובראשו, כולל להלבין חשד לעבירות פליליות. ומכיוון שמבחינתו הדלפות של מידע ביטחוני חסוי הן עניין לגיטימי, יש לי הצעה: יפרסמו תומכיו כל מידע שעשוי לסייע לו, ויפורסם במקביל גם כל מידע אחר - למשל מידע שמחזיקים אנשי היחידה לאבטחת אישים על התנהלותו והתנהלות משפחתו, ומידע שמחזיקים אנשי המוסד על עניינים שנעשו ודוברו במסעותיו החשאיים.

זה לא יקרה כמובן לעולם, וטוב שכך. רוב מי שעוסקים בביטחון המדינה מבינים שהם שומרים, ובכן, על ביטחון המדינה. חבל שהממשלה והעומד בראשה לא מבינים את אחריותם הזאת, וביטלו אמש דיון ביטחוני חשוב באוגדת עזה. כי עם כל הכבוד לחטופים ולמלחמה, הקרב החשוב באמת מבחינתם הוא נגד רונן בר