בשלהי 1984, כשהפכתי להיות כתב השטחים של העיתון המנוח "חדשות", נדהמתי לגלות שצה"ל מחזיק את כל שטחי יהודה ושומרון באמצעות פחות משלושה גדודים - חטיבה מרחבית אחת. בכל עיר בינונית, כמו טולכרם, הוצב רק ג'יפ מג"ב, פשוט לא צריך היה יותר. השב"כ דלק אז אחרי כל תת-מקלע מיושן כי לא היו לאויב כלי נשק.
לצד הדרישה הביטחונית המינימליסטית, צה"ל שלט בכל התחומים האזרחיים של חיי הערבים. כך, תחת הממשל הצבאי ששלט ביש"ע, מצבנו היה טוב בהרבה מהמצב שהשתרר לימים, כתוצאה מהטעויות האובדניות שביצעו ממשלות ישראל. אבל גם מצבם של ערביי יו"ש ועזה היה עדיף על מצבם בכל תקופה מאוחרת יותר, במיוחד מאז תפיסת השלטון על ידי המנהיגים שלהם. עד כדי כך, שכאשר בנימין נתניהו עלה לשלטון ב-1996, התחננו מרבית נכבדי הר חברון בפני נציגי השלטון הישראלי שלא לעזוב את חברון ולא להכניס לשם את הרשות הפלשתינית המושחתת והכאוטית, שכבר שלטה בערי יו"ש האחרות. היה זה דווקא בנימין נתניהו שהסגיר אותם לידי יאסר ערפאת, בהתאם לתוכנית של שמעון פרס ויצחק רבין.
גלנט לנתניהו: "תכריז שלא נשלוט אזרחית בעזה"
מאז ועד לקטסטרופות של אוסלו, התנתקות ועד לשבעה באוקטובר, הלך המצב והידרדר. זה לא קרה כיוון שחל שינוי גנטי בעם הפלשתיני, אלא כיוון שהפוליטיקאים וראשי מערכת הביטחון שלנו, בגיבוי אליטה קורסת, חוללו את כל הטעויות האפשריות. כולן נובעות מאובדן עשתונות, ממורך ומאי הבנה של המנטליות הערבית. כולן גרמו להמצאת תיאוריות וקונספציות שנובעות מעיוורון ומהונאה עצמית. לכן פרצה האינתיפאדה הראשונה, לכן הכנסנו את כנופיית ערפאת והומצאה איוולת אוסלו, לכן רימינו את עצמנו שאנחנו מתנתקים מעזה. ממהלך למהלך נדרשו כוחות גדלים והולכים להחזקת יו"ש, עד כדי יצירת ביצת טרור מבעבעת. מטעות לטעות הפכנו את עזה למדינת טרור, שמשתקת אותנו ומסכנת את עצם קיומנו.
הכישלון של גלנט
מי שרוצה לנסות לפצח כיצד התרחש התהליך המוזר הזה, ישים על שולחן הניתוחים את שר הביטחון הנוכחי - יואב גלנט. גלנט החליט דווקא ביום רביעי השבוע להחצין את התמיכה שלו בהשלטת ארגון הטרור של הרשות הפלשתינית על עזה. זה קרה דווקא בשבוע שבו התגאה "אבו מוחמד", הדובר של "גדודי חללי אל־אקצא" - ארגון של אבו מאזן ופת"ח, בלקיחת חלק בהתקפה נגד "הקולוניות הציוניות" ב-7 באוקטובר, בחטיפת ישראלים ובשותפות במלחמה בעזה. גלנט החליט להרים את הדגל של אבו מאזן דווקא כשהרשות הפלשתינית דוחפת להעמיד אותנו לדין בהאג, נלחמת נגדנו באו"ם ומעלילה עלינו עלילות איומות. דווקא עכשיו, תוך כדי מלחמה, החליט אחד מראשי הליכוד - הממונה על הביטחון - לצאת נגד רבים מהבוחרים ומחברי הקואליציה שלו.
גלנט פעל כך למרות שהוא מודע היטב למהות של הישות שהקמנו ברמאללה. יודע שאיש מראשיה לא גינה את מעשי חמאס בשבת השחורה, חלק הביעו תמיכה פומבית נלהבת; שהיא מחנכת ומובילה בדיוק באותם נתיבים של חמאס והג'יהאד; שחלק משמעותי מחייליה שלה מעורבים בטרור היומיומי נגדנו ביו"ש; שהיא לא מצליחה לשלוט גם באזורים שהיא מופקדת עליהם, שלא לדבר על השלכתה באלימות מעזה ב-2006 בידי חמאס; ש"פיילוט" אומלל שאישר קבינט "המלחמה" לבצע בעזה בחודשים האחרונים, הסתיים בחיסול כמה קצינים של אבו מאזן ובמעצר אחרים בידי חמאס. דווקא עכשיו יצא שר הביטחון בהיסטריה נגד הפתרון ההגיוני היחידי שקיים - ממשל צבאי ישראלי. מטיף לחולל את האסון הידוע מראש - השלטת הרש"פ, בניגוד לכל נתון וניתוח רציונלי.
הסיבה לכך ברורה, כפי שהיתה ב-1993, ב-2005 ובכל אחד מהצמתים שבהם צמרת המדינה הובילה אותנו לאסון של שמיני עצרת. היא ברורה גם עכשיו, אחרי שבעה חודשים של כישלון אסטרטגי בניהוג המלחמה, שאחראי לו במידה רבה שר הביטחון - גלנט. מדובר באובדן עשתונות, בכניעה ללחץ, וכתוצאה מכך התעלמות מהמציאות והתמכרות לחזון של סילוף והונאה עצמית. בסך הכל אין מה להתפלא יותר מדי, כי יואב גלנט הוא תוצר מובהק של פס הייצור בצמרת המטכ"ל, שכולל הנדסת תודעה כוזבת אצל מרבית הקצינים הבכירים, מאז 1993 ועד היום. יצירת תודעה שאיבדה כל קשר למציאות.
יואב גלנט מגלם את הניתוק הזה באופן מובהק ומצער במיוחד, וברור עד כמה הוא לא מתאים להיות שר ביטחון עכשיו. כי מעבר לפוזות הנחושות והדיבורים הרמים, הוא, כמו גנץ, איזנקוט ובכירים במערכת הביטחונית בהווה ובעבר, פשוט איבדו את דרכם. אין להם היכולת המנטלית להוביל אותנו בדרך המפרכת והמדממת שנדרשת, כדי להיחלץ מהמלכודת שיצרה דרכם - הדרך של פרס, רבין ושרון. בין היתר הם לא עומדים בלחץ הדורסני של ממשל ביידן, שמנסה לדחוף אותנו להתאבדות לאומית בפיתויים פאתטיים. לא עומדים בלחץ הבינלאומי, המצרי, האיראני, וגם לא בשטיפת המוח השיטתית של אמצעי תקשורת מסוימים. לכן הם גם דוחים את המתווה היחידי שמבטיח יציאה מהמצר - ניצחון נחוש ללא סייג והטלת ממשל צבאי בכל חבל עזה, לפחות בשנים הקרובות.
כל מחשבה על מתווה אחר היא לא פחות מילדותית ומופרכת. כל יומרה להנהיג שליטה שאינה שלנו תוביל להנצחת אחיזת חמאס וחזרה למציאות האפלה של ערב סוכות, תוך הידוק עניבת החנק האיראנית סביבנו. ואילו הרשות הפלשתינית לא רק שלא מסוגלת לשלוט בעצמה - אם נכתיר אותה על הכידונים שלנו בעזה, גם נמשיך להילחם בחמאס וגם נקים במו ידינו מדינת טרור, שתואמת את המטרות, השאיפות והמטרות של חמאס והג'יהאד.
ממשל צבאי - עכשיו
לכן, יש רק דרך אחת להיחלץ מהמלכודת והיא הפוכה מהנתיב ששרטט השבוע שר הביטחון. היא מחייבת לרוצץ עד תום את המסגרות והיכולות של חמאס ולהשתלט על כל השטח. וכן - להקים ממשל צבאי ישראלי בעזה - עכשיו. כזה שיתפוס את השטח ביום שלפני ואחרי, ובין היתר ידאג לאוכלוסייה האזרחית. הוכחנו בעבר שאנחנו יודעים לעשות את זה היטב, בדרך אפקטיבית ולא יקרה. אם כי נא לא להשלות את עצמנו - מדובר בתהליך קשה שייקח זמן ויגבה קורבנות. כי לא פשוט לחלץ את האבן הכבדה והמורעלת שהושלכה לבאר מאז אוסלו ולחדש את מקור המים החיים. אבל זהו הנתיב היחידי שמאפשר לתקן את הטעויות הקשות של 30 השנים האחרונות ולעגן את הישגי המלחמה הנוכחית.
אם כך נעשה, נוכל לשוב בתוך כמה שנים למצב ששרר במחצית שנות השמונים. כאשר נסעתי במכונית שלי לפגישה בשכונת רימאל בעזה, בביתו של ראש העירייה לשעבר, רשאד א־שאווה. שתינו קפה, שוחחנו, ואחר כך נכנסתי למכונית וחזרתי הביתה בשלווה. זו הדרך ואין בלתה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו