יחידת המשקמים: צה"ל הקים יחידה חדשה שתלווה את פצועי המלחמה

תוך כדי הלחימה: צה"ל החל להפעיל יחידת מילואים מרגשת במיוחד. נכי צה"ל שהשתקמו, פצועים אנוש וקשה, עולים על מדים ומלווים פצועים אנוש וקשה למשך שנה.

זאת יחידה קטנה, ששייכת למערך הנפגעים בצה"ל, היא פועלת תחת ענף חדש שקם-ענף ליווי פצועי ונכי צה"ל. הפרויקט נקרא 'חוזרים לחיים'. מי שמוביל אותה הוא סגן אלוף (במיל') יריב בן ארי, שנפצע אנושות בתאונת דרכים לפני 11 שנה כששירת בתפקיד בכיר בחיל המודיעין.

הוא מספר שמצבו היה כל כך קריטי עד שהרופאים העריכו שלא ישרוד את הלילה הראשון. בן ארי עבר יותר מ 40 ניתוחים שונים, רגלו נקטעה מעל הברך אך בנחישות מעוררת השראה, הצליח להדהים את כל הסובבים אותו וחזר לחיים.

לאחר שעשה, במצבו, את איש הברזל, ולאחר שהגשים חלומות אישיים, היה לו חלום אחד גדול ומיוחד: להקים יחידת מילואים של פצועים קשה, נכים משוקמים, שתלווה, תעניק ותאמץ פצועים חדשים. הוא בנה תוכנית מיוחדת, והתחיל לרוץ עם הרעיון.

"הבנתי שזה מאוד חסר בצבא. כשאני נפצעתי, הגיע אליי פצוע ממלחמת יום כיפור. הוא היה איתי פעם, פעמיים ומאז לא שמעתי ממנו.  דרך זה ודרך מפגשים שלי עם פצועים אחרים לאורך השנים, הבנתי כמה זה קריטי שתקום יחידה כזאת בצבא עם מנטורים ומחויבות, עם ליווי ארוך טווח, עם הענקת ידע איך מתמודדים עם הפציעה הקשה, לעשות סדר בכל החושך הזה ולתת השראה לפצועים חדשים".

אהרון קרוב, אותו קצין צנחנים צעיר שנפצע אנושות במבצע "עופרת יצוקה" לפני 15 שנה והפך לסמל עקב שיקומו המדהים, הוא סגן מפקד היחידה. גם הוא הרגיש שהוא חייב לעלות שוב על מדים. לתרום מסיפור ההשראה שלו לחיילים אחרים, לפצועים, להיות איתם, ללוות אותם ולהעניק להם תקווה מסיפור השיקום המופלא שלו. הוא אומר שמאז שנכפה עליו, עקב פציעתו האנושה, לפשוט את מדיו, הוא לא ידע מנוח. רק ביקש לחזור לצבא.  לפני שנה פגש קרוב את בן ארי במערך הנפגעים בצבא והצטרף מיד להובלת התוכנית החדשה.

חודש וחצי בלבד לפני המלחמה, הוצגה התוכנית  לראש אכ"א ובכירים אחרים בצבא שאישרו את התוכניות. לב ארי וקרוב הכשירו עד היום לא פחות מ-41 מנטורים, פצועים קשה ואנוש שהשתקמו והצטרפו כעת ליחידת המילואים.

מנטור לפי סוג פציעה

בבית החולים "שיבא" בתל השומר מאושפז נועם בן שלוש, לוחם בגדוד 13 של חטיבת גולני. הוא נלחם בעוז ובחירוף נפש בשבת השחורה, הרג מחבלים,  עד שנפצע קשה מאוד במהלך הקרבות העזים בשטח. גם הוא, כמו יריב, המנטור שלו, סובל מקטיעת רגלו מעל הברך.

יריב מסביר שהיחידה שלו בנויה כך שהמנטורים מאמצים פצועים אנוש או קשה עם אותו סוג פציעה כמו שלהם. בצורה הזו יש חיבור והתאמה יותר חזקה בין הפצוע הוותיק לפצוע החדש. בינו לבין נועם, נוצר חיבור חזק.

"אני מרגיש שזכיתי שיריב איתי", מספר נועם. "אני לומד ממנו המון, יש לנו שיחות נפש, הוא מכוון אותי. הידיעה הזאת שהוא הולך איתי יד ביד מעתה והלאה, ממש מרגיעה אותי ומחזקת אותי מאוד בהתמודדות עם השיקום הקשה שאני עובר. הוא גם משמש עבורי השראה גדולה. יש לו אותו סוג פציעה והוא השתקם ועשה את איש הברזל. אז אני מבין, כבר עכשיו, שהשמיים הם הגבול עבורי".

בביקור בבית החולים, יריב לוקח את נועם לשיחה אישית שלהם. הרחק מכולם. חגית, אמא של נועם, נפעמת. "מאיפה הגיע המלאך הזה אלינו? הגיעו אלינו המון עמותות, המון אנשים טובים שרק רצו לעזור אחרי שנועם נפצע. אבל מרוב רצון טוב זה רק בלבל אותי. מאז שיריב הגיע, אנחנו בעולם אחר. הוא עשה לנו סדר, התחבר נפלא לנועם ומסייע לו רגשית, פיזית ועוזר לו בכל".

"יש עוד משהו. עד עכשיו לא היה דבר כזה שמישהו עם אותו סוג פציעה שעבר את כל התהליך בעצמו, עם השיקום והטיפולים והפרוטזה, נמצא לפחות שנה עם הפצוע שהוא מלווה. זה אור גדול עבורנו".

גם יריב נתרם מהקשר הזה. "אני כאן. אני לא הולך לשום מקום. הפכתי למנטור של כל המשפחה וזו זכות מאוד גדולה עבורי. זה נותן לי הרבה כוחות. אנחנו נעבור את כל השלבים ביחד. אני באמת עושה את זה מכל הלב".

פתאום הפציעה נתנה לי משמעות

בבית החולים לוינשטיין מאושפז לוחם נוסף של חטיבת גולני. הוא נפגע בראשו במהלך המלחמה בתוך עזה. אהרון קרוב שנפגע אף הוא אנושות בראשו ונחשב לאחד מסיפורי השיקום המופלאים שהיו כאן  מגיע אליו עם מדים.

"ביום הזה שעליתי שוב על מדים התרגשתי כמו ילד" מספר קרוב, "אמרתי לעצמי, ואוו, זה אמיתי. זה לא כמו הילד שלי שמתחפש עם מדים והולך לגן. אני שוב בצה"ל, אני שוב תורם. אני הייתי באותו מצב של הפצוע שאני מלווה עכשיו. אני לא יכולתי לדבר חצי שנה אחרי שנפצעתי והפצוע שאני מלווה מצליח כבר לדבר. אז אני מראה לו את זה וזה מאוד מחזק אותו. כשאני אומר לו שהוא גם יוכל ללכת כמוני. הפצוע מזדקף ומשיב: אני גם אוכל לרוץ. כמוך".

"אני מרגיש שזה נותן לו כוחות שאני איתו. שהוא רואה לאן הגעתי, זה מחזק. בעצם, עשינו התאמות וליווי של אותו סוג פציעה כי רק מי שנפגע בראש יודע בדיוק מה זה, כמו מי שנקטעה לו רגל, או חלילה התעוור. הקשר שנוצר הוא אחר ומיוחד. הוא מסתכל עליי ואומר, וואי, זה אהרון קרוב, אני יודע מה הוא עבר, אני רואה אותו עכשיו ואני יודע שאפשר. שאפשר לצאת מכל מצב".

לשאלה מה הליווי של הפצועים והחזרה לצבא נותנת לו הוא עונה: "זה מחזק אותי בצורה מטורפת. אני מרגיש שיש לי שליחות בחיים. פתאום אני מרגיש שדווקא הפציעה שלי, זאת ששינתה את חיי, נותנת לי משמעות אחרת עכשיו. אני יכול לעזור ולתת את כולי לפצועים אחרים ובגלל זה הצבא צריך אותי. זה מרחיב את ליבי".

יריב, אהרון, הרופאה של היחידה ד"ר חן כץ-אבן, מטפלים ואנשי צוות נוספים ביחידה מסתובבים כבר חודשיים, יום יום, בין בתי החולים השונים ומלווים את הפצועים הרבים מהמלחמה. מקדישים לכך את כל יומם ומרצם.

"עשיתי המון בצבא, הייתי 27 שנים בתפקידי מפתח במודיעין. אני מרגיש שזה אולי התפקיד הכי חשוב בחיי", מסביר יריב. קרוב כמעט דומע כאשר הוא מדבר על התפקיד. "יש דבר יותר חשוב מזה? כשאני על המדים, כשאני מסתובב ומגיע עכשיו לעשרות פצועים ביום, לא רק למי שאני מלווה, אני מרגיש שאני בייעוד שלי. זו פסגה ענקית בשבילי ואני רוצה רק לתת עוד ועוד. כמה שיותר".