אל תתרגשו מחינגות הדם ומדיבורי הרהב והשמחה עכשיו בעזה.גם אם עזה תיחרב וייוותר לוחם חמאס אחד חצי מת, הוא יזחל מבין ההריסות ויסמן ניצחון.
מבחינת חמאס, עצם המלחמה נגדנו היא ניצחונם, טעם קיומם. קראו את אמנת חמאס ולמדו מול מי אנו נלחמים. שני עקרונות מרכזיים במסמך היסוד של חמאס: חורבנה של מדינת ישראל, והרג יהודים באשר הם. לשם כך כל מחיר שווה, כולל כאלף רקטות שחמאס שיגר אלינו אבל נפלו ברצועת עזה - וגרמו להרג אזרחים וילדים ולהרס מבנים רבים (מובן שהאשים אותנו).
בסרט "מונטי פייתון והגביע הקדוש" נתקל המלך ארתור באביר שחור שאינו מרשה לחצות גשר. במאבק ביניהם ארתור כורת את ידי האביר, אבל האביר אינו מודה בהפסד. חסר ידיים הוא ממשיך לקפוץ ולהכריז על ניצחונו הוודאי. כשגם רגליו נכרתות וגופו נותר על האדמה, הוא ממלמל "נו, נקרא לזה תיקו".
ארתור עוזב, לא לפני שהאביר הכרות מטיח לעברו "בורח, הא? ממזר פחדן שכמוך; חזור לכאן וקבל מה שמגיע לך. אנשוך את רגליך!". עוד נזכרתי בפתגם ערבי שלימדני פרופ' משה שרון: "קום מעלי, צווארי אדום מרוב שהיכיתי אותך."
כי זאת האמת: העזתים יודעים היטב מה מצבם. הם מסתכלים סביבם ורואים מה חסר ומי איננו. משום כך הם אינם שמחים על הניצחון - זו רק הצגה. הם שמחים על עצם הפסקת האש שהתחננו אליה נואשות, כי הפצצות ישראל הגיעו עד נפשם.
עכשיו ישפוך עליהם העולם כסף כדי לשקם את הריסותיהם, ושוב הם יגנבו את רוב הכסף והחומרים שייכנסו אליהם לטובת בניית מנהרות צבאיות, חימוש, ייצור טילים ורקטות, ולטובת שימון מנגנוני הטרור שלהם (גם כלפי חלק מהתושבים שנמצאים שם כבני ערובה). מאז נכנסתי לתפקידי, אני מתריע בפני בני שיחי השונים על חובתה של אירופה לבדוק לאן הולכים הכספים שלה. ולא רק אני, אלא כל דובר של ישראל במשרד החוץ ובמשרדים האחרים מדבר על כך. נמשיך לעשות זאת.
המערכה הצבאית הזאת מצטרפת למערכות רבות - צבאיות, חברתיות ומדיניות - במאה השנים האחרונות, שתכליתן אחת: התנגדות לתהליך ההיסטורי של שיבת עמנו לציון. אבל התהליך נמשך, על אפם ועל חמתם של שונאינו ומנדינו. ישראל חזקה, פורחת ומשגשגת למרות הכל, תודה לאל. סבלנות דרושה לנו. ואמונה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו