אחמד מנסרה היה בן 13 כשניסה עם בן דודו בן ה־17 לרצוח נער יהודי בירושלים. הסיפור על המחבלים קידם לפני כשבע שנים את הכינוי "אינתיפאדת הילדים". כך הוכתר גל הטרור ההוא, אף שנבע בעיקר מ"סכנת אל־אקצא".
חודש קודם לכן השתתפו השניים בעצרת ההסתה "אל־אקצא בסכנה" שארגן שייח' ראאד סלאח באום אל־פחם. שם הם נטענו.
לפני שנטלו סכינים מבתי הוריהם ויצאו לרחוב כדי לרצוח יהודים, שוחחו הילדים ביניהם על המצב במסגד אל־אקצא והחליטו להפוך ל"שאהידים". עכשיו תובע האו"ם מישראל לשחרר את מנסרה בטענה שהוא סובל מ"בעיות נפשיות קשות".
גם בתיעוד שנחשף השבוע בערוץ 13, היתה מעורבת "סכנת אל־אקצא", והיו ילדים שאולי יטענו בעתיד שהם "סובלים מבעיות נפשיות". במופע הסיום של בית ספר נראו תלמידים שהתחפשו ליהודים ולשוטרים ישראלים. אחד מהם התחפש לח"כ איתמר בן גביר. בהצגה, התלמידים שהתחפשו ליהודים פגעו באל־אקצא, ומייד אחר כך הגיעו מחבלים שרצחו את בן גביר והשוטרים, לקול מצהלות הקהל.
שיא חדש בהסתה נגדי, כך נראית הצגת סוף שנה בבית ספר במזרח ירושלים, תלמידים "מחסלים" אותי לקול צהלת המורים והתלמידים. אסור לעבור בשתיקה על ההסתה הפרועה בבית הספר, זה מתחיל בהסתה ועלול להיגמר ברצח. צריך למצות את הדין עם המסיתים ותומכי הטרור. אני מצפה מהמשטרה לפעול ולעצור את המסיתים. pic.twitter.com/6PNljYcqJs
— איתמר בן גביר (@itamarbengvir) July 19, 2022
אפילו לפיגוע המברג שביצע איסמעיל נימר באוטובוס בירושלים בשבוע שעבר, שורבב אל־אקצא. מייד לאחר הפיגוע חמאס בירך את "אנשי ההתנגדות שמגינים על מסגד אל־אקצא".
הטענה שרבים ממבצעי הפיגועים לוקים בנפשם או סובלים ממצוקות שונות, שזורה באינספור פיגועים. לעיתים, הרקע הוא התקווה להשתחרר מהכלא בשל "בעיות נפשיות קשות". לעיתים, המשפחות טוענות ל"אי שפיות" כדי לחמוק מענישה משמעותית כמו הריסת בית. במקרים אחרים, הטענה נועדה למלט את המחבל שכביכול אינו אחראי למעשיו מעצם ההעמדה לדין.
פנתיאון ה"שאהידים"
מתבקשת השאלה: מדוע מצוקות דומות אינן דוחפות יהודים או בני לאומים אחרים לבצע פיגועים דומים? אבל חשוב יותר להתבונן בהתנהלות החברה הפלשתינית ובהתנהלות ארגוניה מול התופעה. המכנה המשותף להם הוא שהחברה הפלשתינית וארגוני הטרור ממהרים לחבק את אותם מחבלים ולהכתיר אותם לגיבורים.
בד בבד, פגועי נפש ואנשים עם מצוקות בוחרים בדרך הטרור כדי להיחלץ מהתוויות שנידו אותם. החברה הפלשתינית מעבירה את גורמי השוליים אל "פנתיאון השאהידים", החלק המוערך ביותר שלה. הכל בזכות הפגיעה ביהודים.
מנקודת המבט של ה"שאהיד" מהשוליים טרם מותו בפיגוע, הוא מרוויח פעמיים: הוא זוכה לאחר מותו לעולם שכולו טוב ודמותו הופכת למקובלת ונערצת.
גם אם אותו מחבל יישאר בחיים, הוא ומשפחתו מרוויחים מעמד. מענקים כספיים שמנים של הרשות הפלשתינית וחמאס, שמעולם לא הבדילו בין מחבלים "נורמטיביים" לבין מחבלים עם מצוקות או פגועי נפש.
אז אם הפלשתינים לא עושים את ההבחנה, אין סיבה שדווקא אנו, קורבנותיהם, נבחין ביניהם. אין סיבה שנתחשב במצבם הנפשי או שנבין אותם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו