לכידת המחבלים אכן מרשימה, אך אסור לנו לשכוח את הכישלון שהוביל אליה

מי שצפה ברגע המעצר של ארבעה מתוך ששת המחבלים שנמלטו מכלא גלבוע, בשלומיאליות שבה התנהלו עד שנכנעו ללא קרב ובראש מושפל כשהם תשושים מרעב ומתחננים לפיסת מזון, התקשה להשתחרר מהמחשבה על השלומיאליות הבלתי נתפסת של סוהרי כלא גלבוע ומפקדיהם, שכשלו כישלון חרוץ ומהדהד במילוי תפקידם לשמור שזה לא ייקרה.

על המחדל הנורא נאמר לא מעט. כל אבן שהופכים פוערת עוד סדק בחומת הייאוש האנושית, וחושפת עוד ועוד כשלים מבצעיים ומודיעיניים בכלא ובמחוז הצפוני של השב"ס. ארבעה ימים חלפו, ארבעה מחבלים נלכדו, ורק המסקנה נותרה בעינה: במקום שאמור להיות מבוצר ושמור - נרדמו בשמירה.

בימים הקרובים ינסו ללכוד את שני המחבלים הנוספים. החזרת המחבלים למקום שבו הם חייבים להימצא מחזקת את ההרתעה כלפי אלו ששוהים כעת בבתי הכלא. מי מחבריהם שעסוקים כעת בתכנונים לברוח, ופלשתינים בשטחים שביום שני מחאו כף וחילקו סוכריות וכעת רבים מהם בולעים את לשונם. מה שיותר חשוב זה שלכידת כל צמד מהשישה מחזקת את תחושת הביטחון של אזרחי ישראל בכך שיש על מי לסמוך: המשטרה, השב"כ וצה"ל ראויים לשבח על נחישותם ללכוד את הנמלטים.

ולמרות הכל העבודה רחוקה מלהסתיים. בד בבד עם הקמת ועדת חקירה ממשלתית לבדיקת המחדל, טוב תעשה המשטרה אם תסיים מייד את גביית העדויות של הסוהרים בכלא ותעבור לשלב החקירות באזהרה של מי שהתרשלו בתפקידם.

בימים האחרונים שבה ועולה השאלה האם נציבת שב"ס רב גונדר קטי פרי אחראית למחדל וצריכה להתפטר מתפקידה. לקיחת אחריות היא אחת מנקודות החולשה בציבוריות הישראלית בכלל ובקרב עובדי מדינה בפרט, ויש לה שתי פנים: או שאתה לוקח אחריות על מחדל או שמטילים על מאן דהו את האחריות לאותו מחדל.

אפשר לחשוב על לא מעט אנשים שהיו קמים ומתפטרים רק משום שחלה עליהם אחריות מיניסטריאלית. כעת מרגע שהתקבלה החלטה להקים ועדת בדיקה ממשלתית הדרישה מנציבת השב"ס להתפטר חייבת להיפסק. השב"ס עובר טלטלה קשה, כל טלטלה נוספת עלולה להוביל לקריסתו.

ועדת חקירה ממשלתית היא הזדמנות לבדוק סוף סוף מה באמת קורה בארגון שביום יום אינו זוכה לתהילה ולא רבים מתנדבים לשרת בו.

במקביל, יש לאפשר לנציבה להחזיר את השב"ס לעבודה בשיטה הישנה של אסירים וסוהרים. וכשמדובר באסירים הביטחוניים יש להחזיר את העבודה מולם 20 שנה לאחור. ללא ביקורים, בלי מגע עם בני משפחה, בלי מכשירי חשמל בתאים, בלי העברות כספים, ללא חטיפים מהקנטינה, ובלי ערוצי טלוויזיה. העיקר שהם יחיו במגננה לא אנחנו.