אלוף פיקוד דרום במלחמת יום הכיפורים: "לא הייתה תוכנית, הערכנו לא נכון את החיל המצרי"

49 שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים, שוחררה לפרסום גרסתו של אלוף פיקוד הדרום דאז אלוף שמואל גונן (גורודיש), בפני ועדת אגרנט, שחקרה את נסיבות פריצתה של המלחמה ב-1973.

בדבריו תוקף גורודיש את הדרך שבה הודח מתפקידו ואומר כי "העברתי מהתפקיד נעשתה על ידי הודעה ששמעתי בחדשות ברדיו, ללא הודעה מוקדמת, ללא תיאום ואישור הרמטכ"ל (דוד אלעזר, א.ג). הופעלו נגדי כלים רבי עוצמה, דעת קהל נסערת, שמועות, הצנזורה הצבאית ועיתונות.

"כולם תיארו אותי כאילו התמוטטתי, התבלבלתי, שפקודי לא נשמעו לי. כל הסיפורים הללו הינם שקר מוחלט. מעולם לא התמוטטתי והקשיים שהיו לי בהטלת המרות לא נבעו מעצם כישורי, יכולותיי וכישרונותיי, אלא היו בעיקר עם אלוף אחד (אריק שרון, א.ג.) שלא ביצע פקודות, לא שלי, לא של הרמטכ"ל ולא של שאר הממונים עליו".

לא הייתה תוכנית לפינוי מעוזי התעלה

שאלה מעניינת אליה מתייחס גורודיש היא האם ניתן היה להציל יותר לוחמים ישראליים ממוצבי התעלה שנכבשו על ידי המצריים. כאן חושף אלוף הפיקוד כי "לא מצאתי עם בואי לפיקוד הדרום תוכנית או רעיון, לא בכתב ולא בעל פה, לפינוי המעוזים בעת מלחמה, לא בשלב מוקדם ולא בשלב מאוחר, מאידך התוכנית הקיימת קובעת אי פינוי מעוזים".

גורודיש גם מאשים את הרמטכ"ל דוד אלעזר באי פינוי המעוזים ואומר כי "הבעיה הייתה אם לחלץ את אנשי המעוזים בשבת בלילה. אפשר היה אז לחלץ חלק גדול מהם. הרמטכ"ל הנחה אותי לפנות רק מעוזים שוליים".

הערכנו לא נכון את הלוחם המצרי

בעדותו מתייחס האלוף גונן גם לקונספציה של צה"ל על רמת הלחימה של הלוחמים המצריים, לחימה שהוערכה בחסר, וקובע כי "לדעתי נבעה הצלחת המצרי בשלב הראשון לא משום שקונספציית ההגנה הייתה נכונה או לא נכונה, אלא משום שתוכניות ההגנה שלנו היו מבוססות על הערכה אמפירית של לוחם מצרי מסוים ובמלחמה זו התגלה הלוחם המצרי אחרת".

חיל האוויר לא סייע

על חיל האוויר הישראלי אומר גורודיש כי "היה עליו להיות הגורם העיקרי בבלימה. במלחמה המציאות הייתה אחרת - כל יום קיוותי לקבל את הסיוע האווירי שהובטח לי מידי יום ביומו. אך תוך כדי קרב התברר לי שאין עבורי חיל אוויר במידה משמעותית".

גורודיש מתייחיס גם להחלטות שקיבל על סמך המידע שהעבירו אליו מפקדי האוגדות בשטח, ומסביר שהמידע הזה קריטי להחלטות של פיקוד הדרום בלחימה. "בדיעבד התברר לי שחלק מהדיווחים היו לא מדוייקים, ולא תאמו את המצב בשטח. בחלק מהמקרים לא דיווח על קשיים וחוסר הצלחה בביצוע המשימה".

אלוף צעיר שמפקד על אלופים ותיקים

נקודה מרכזית שאותה מעלה גורודיש היא היותו אלוף פיקוד שפיקד על ארבעה אלופים ותיקים ממנו. הוא מציין כי עם רובם "הכל הלך חלק" וגם במקרה של ברן, שהיה אלוף ותיק מגורודיש, הייתה הקשבה להוראות הפיקוד. אך לא כך היה עם האלוף אריאל שרון "כשסירב לפקודה ותקף למרות פקודתי המפורשת. כשנתקלתי בתופעה חמורה זו של אי ציות לפקודה על ידי קצין בכיר, דיווחתי על כך לרמטכ"ל ובקשתי הסקת מסקנות עד כדי החלפתו. לא נעניתי בדרך חיובית. החל משלב זה הלך העניין והדרדר".

עוד מציין גורודיש תופעה שהפריעה ללחימה ואומר: "אני רוצה להוסיף כאן במאמר מוסגר, את התופעה של התרוצצות בלתי פוסקת של קצינים בכירים במילואים ובסדיר שישבו בחמ"ל כאורחים ובס"ה היוו גם הם נטל על האווירה בוויכוחים הבלתי פוסקים ובהבעת דעות שונות".

בעדותו בוועדת אגרנט, מציין גורודיש כי מהרגע הראשון הוא סבר שכוונת המצרים היא למהלך צבאי נרחב ותפיסת חלקים גדולים של סיני. עמדה זו שלו גרמה לו לנהל את הלחימה תוך כוונה למנוע את ההצלחה המצרית הזו כשהוא גם מנהל את פריסת הכוחות שלו בשטח באופן הזה.