לא לגמרי במקרה, הראיון הזה עם דמיטרי צ'רנישוב התחיל ב"גשר המשאלות" ביפו.
אתר עם שם מאוד סמלי. כבר חשבת על משאלה?
"יש לי משאלה אחת, והיא שאדם מסוים ימות, ולא קשה לנחש מיהו".
לא קשה להבין למי התכוון הבלוגר, הסופר והמרצה צ'רנישוב, שהוא גם מייסד תנועת ההתנגדות הרוסית שקוראת להפלת פוטין, ולמעשה הדמות הציבורית הראשונה ברוסיה שקוראת לעשות זאת גם עם נשק בידיים, אם יהיה בכך צורך.
רק לפני ימים אחדים פרסם את מניפסט התנועה, שבו קריאה חד־משמעית למרד. "תנועת ההתנגדות מודיעה על הכנה להפלת השלטון הנפשע", נפתח המניפסט, שזכה לתהודה גדולה ברשתות החברתיות ברוסיה. "נשתמש בכל השיטות, לרבות בזכות העם למרד. זוהי זכות בלתי ניתנת לערעור של האזרחים, להגן בכל דרך, לרבות מאבק מזוין, על זכויותיהם וחירויותיהם מפני תופסי השלטון בכוח. השתמשנו בכל האמצעים הרגילים: ארגנו הפגנות - והן פוזרו; הקמנו כלי תקשורת ישרים - והם נאסרו; ניהלנו מאבקים פוליטיים - ואת האופוזיציונרים רצחו, כלאו, גירשו או ניסו להרעיל.
"היום כל זכויות האזרחים ברוסיה מחוסלות. אף לא סעיף אחד של החוקה עובד. פועלת צנזורה קיצונית. אוסרים אנשים בגין קריאות לשלום. בגין הצגת הדיבר 'לא תרצח'. בגלל דף נייר ריק. במדינה הוקמה דיקטטורה משטרתית. והנורא מכל - נפתחה מלחמה נפשעת נגד אוקראינה. תנועת ההתנגדות קוראת לכל מתנגדי המשטר להפסיק את התככים הפנימיים, ולהתלכד להפלת הרודנות. כעת אנו זקוקים לכולם".
את המנשר, כעמוד וחצי אורכו, פרסם צ'רנישוב כבר מישראל. למה הגיע לכאן? בגלל אמירה אחת בחקירה, שאליה הוזמן - שלא לומר נחטף - בתחילת החודש.
ערב אחד ניגשו אליו שלושה אלמונים ברחוב, אמרו "דמיטרי אלכסנדרוביץ', בואו איתנו" - ולקחו אותו לתחנת המשטרה. הם לא טרחו להציג את עצמם, אבל מייד החלו בחקירת שתי וערב: מי משלם לו על הפוסטים האנטי־מלחמתיים? בכמה מכר את המולדת? "למה אתה מעליב את הנשיא שנבחר כחוק?", שאלו אותו, ושמעו מצ'רנישוב תשובה אופיינית: "ברוסיה אין נשיא שנבחר כחוק. כל הסמכויות של פוטין הסתיימו ב־2008. רק באס.אס נשבעו אמונים לפיהרר, אתם צריכים להגן על החוקה. ואם פוטין נפגע מפוסט כלשהו, הוא יכול לתבוע אותי למשפט".
לדברי צ'רנישוב, החקירה נמשכה ברוח זו כשלוש שעות, ולא ממש עשתה עליו רושם. ככלות הכל, הוא כבר נחקר בעבר לא אחת, ואף ריצה כמה מעצרים בגלל פעילותו הפוליטית. אבל אז שלפו החוקרים את הקלף שעליו לא יכול היה להבליג. "הרי יש לך ילדים, דמיטרי אלכסנדרוביץ'. על הגורל שלהם חשבת? אתה יודע מה אנחנו יכולים לעשות איתם?".
כאן, מודה צ'רנישוב, הוא נשבר - וחתם על התחייבות להפסיק את פעילותו ברשת. אחרת, לפי החוק שהתקבל בפרלמנט הרוסי, היו נזרק כמעט בוודאות ל־15 שנות מאסר בכלא.
צ'רנישוב אכן נאלם לכמה ימים ברשת - ואז הפציע בישראל, בין השאר כי כמעט כל העולם המערבי היה סגור לטיסות מרוסיה. "ניסינו להגיע לאיסטנבול, אבל הטורקים ביטלו את הטיסות. אתה מוכר את הכל תמורת גרושים. נוטש את החברים. עוזב את העיר האהובה. כל החיים נכנסים למזוודה אחת ולחפיסה דקה של דולרים. להתחיל מבראשית".
וכך מצא את עצמו בתל אביב, בין השאר משום שאשתו ובתו הקטנה יהודיות. הרעיה, אנה, היא צלמת ועורכת תוכן במקצועה, וסאשה בת ה־13 תלמידה. מכאן, מדירת חברים ביפו, גם השיק את תנועת ההתנגדות.
יש אנשים שמבקרים אותך על שעזבת את רוסיה ושאתה קורא למרד מבחוץ?
"בוודאי, כותבים לי 'נבהלת, חמקת לישראל, ואותנו אתה מדיח לשרוף זינזאנות'. אבל לא פחדתי במשך שמונה השנים שבהן אני כבר נמצא תחת מעקב. אם לא השתתקתי אחרי שהייתי כלוא חצי חודש, אז זה לא עניין של פחדנות. אבל אני חושב שאהיה מועיל פחות מתוך בית הסוהר. אני מבין את מהות הטענה ומקבל אותה, אבל אתה יודע, זה כמו לטעון כלפי דה גול למה הוא עזב את צרפת. לו נשאר - היו מכניסים אותו למחנה ריכוז, ומחוץ לצרפת הוא עשה למענה הרבה יותר".
כלומר, אתה לא חושב שהיה כאן מקום למרטיריות. בחנת את הדברים באופן פרגמטי.
"לא. מכיוון שלא ידעתי אם ייתנו לי לעזוב את רוסיה, החלטתי ביני לבין עצמי כך: אם ייתנו לי לצאת - אעסוק בזה ממדינה אחרת. אם לא ייתנו לי - אז ארד למחתרת, אגור אצל חברים באיזו דירת מסתור במוסקבה, לא אצא מהחדר, אתחבר ל־VPN, וכך לא יהיה קל למצוא אותי. אבל אפשרו לי לעזוב".
אתה לא חושש שינסו להגיע אליך כאן?
"מובן שאני חושש שינסו להגיע אלי, אבל בהביני עד כמה מדובר במערכת מסורבלת, ביורוקרטית ועצלה, שצריכה בכלל להבחין באיום, אחר כך למצוא תקציבים ואז מבצעים, וכל זה על רקע של מלחמה כושלת וטיהורים בשורותיה - אז יש תקווה. אני מניח שכל המשטר הזה יקרוס בתוך כמה שבועות, כך שהם לא יספיקו להגיע אלי".
מתורגמן לברוני סמים
בדירת מסתור במוסקבה, או בישראל, אם יש משהו שאפשר לומר בבירור על צ'רנישוב זה שהאיש יודע להמציא את עצמו מחדש - ולא משנה איפה. הוא נולד לפני 56 שנה במוסקבה, לאם מוכרת בחנות ולאב שעבד כנהג. את ילדותו עשה בדירה קומונלית (דירות פרטיות רחבות ידיים, שאחרי המהפכה הבולשביקית וההלאמה שוכנו בהן משפחות רבות, במקום הבעלים הבורגנים המקוריים). שמונה נפשות בחדר אחד, תורנות למקלחת, מושבים נפרדים לאסלה שאותם מביאה כל משפחה לחדר השירותים המשותף.
למרבה המזל, כפי שיראה העתיד, הוא התחנך בבית ספר עם לימודי ספרדית, אבל האירוע שהפך את עולמו היה כאשר אביו נסע לעבוד בהונגריה ולקח אותו עימו. "הייתי בן 13, גרתי שלוש שנים בבודפשט ומייד נעשיתי אנטי־סובייטי. עזבתי את מוסקבה, שבה היה צריך לעמוד שעתיים בתור כדי לקנות גבינה, וחשבתי לעצמי: איך יכול להיות שהאנשים האלה חיים פי אלף יותר טוב מאיתנו? זה לא הוגן. נוסף על כך, בהונגריה היתה לי גישה לכל ספר שרציתי, וקראתי את בולגקוב ואת כל מי שהיה אסור אז בבריה"מ".
אחרי שחזר לבריה"מ, התקבל למכון התעופה של מוסקבה ולמד במחלקה היוקרתית לקוסמונאוטיקה, אבל פרש כי גילה, לדבריו, ש"זה לא זה". אחר כך התקבל ללימודי גיאופיזיקה, וגם משם פרש, מאותן סיבות. בין לבין הוא שירת במשך שנתיים בצבא בחיל הנחתים, והוצב באוקראינה, בדיוק בתקופה שבה התרחש אסון צ'רנוביל ב־1986. "העבירו את היחידה שלנו לאבטח את הכור, ובמשך חצי שנה גרנו לידו באוהלים", הוא משחזר.
הזיכרון הבולט ביותר שלו משם היה גילוי הציניות הסובייטית והברדק בצבא. "מצד אחד, מטעמי בטיחות הסבירו לנו שאסור לקטוף פירות ולהחמיץ מלפפונים. ומנגד, כדי שקרינה חינם לא תתבזבז, שלחו את גדוד הכוח המיוחד לטיפול באירועים כימיים לתרגיל צליחה, בתנאים של קרינה מוגברת. לאף אחד בפיקוד לא היה אכפת".
אחרי שחרורו עבד כשומר וכנהג, אבל יותר מכל השפיעה על חייו העבודה כסבל בחנות ספרים. "זו היתה החבורה האינטלקטואלית ביותר שבה נתקלתי", הוא משחזר. "הייתי בטוח שסבלים שותים יין פורט ישר מהבקבוק, אבל נושא השיחה הראשון שעלה בינינו היה התיאוריה על עקבות מגעים עם ציביליזציות חוצניות בתנ"ך. אספתי ספרייה עצומה של כ־5,000 כרכים, אבל נטשתי הכל כשעזבתי".
העבודה הבאה שלו היתה "אחת המצחיקות": מתורגמן במסעות ציד. "הסתובבתי עם כל מיני ברוני סמים שהסתובבו ברוסיה וצדו דובים, ואני תרגמתי להם. חרשתי את כל בריה"מ לשעבר, מטורקמניסטן ועד צ'וקוטקה. זה היה מרתק ברמה שלא תתואר, אבל אשתי התנגדה".
התחנה הבאה של צ'רנישוב היתה במדיה: הוא התחיל כסדר דפוס, למד עיצוב, התקדם לארט־דירקטור, ואז במשך שנים עבד כמנהל הקריאייטיב במשרד פרסום, ונחשב אחד הטובים בתחום. סוף־סוף השתכר היטב, אבל ברגע מסוים הוא נשבר.
"הבנתי שאני מבזבז את חיי כדי לגרום לאנשים לקנות זבל. הרי בעצם זו מהות הפרסום. עזבתי הכל, ופניתי לחקור נושא שמאוד סקרן אותי: איך אנשים הוגים רעיונות? רציתי להבין איך זה עובד".
צ'רנישוב חרש ספרים בתחום, ולבסוף הוציא ספר משלו, "איך אנשים חושבים", שזכה לדבריו לתשע הדפסות. ייחודיותו הביאה לו גם פרויקטים פורצי דרך, כמו קורס בחשיבה יצירתית לבית הספר הגבוה לכלכלה (מהמוסדות האקדמיים היוקרתיים ביותר ברוסיה), וגם סדנאות בחברות כמו מיקרוסופט, דויטשה בנק וגופים אחרים.
לאחרונה לימד ב"דיבור ישיר" - זירה להרצאות פומביות, שבה העביר קורסים בחשיבה מחוץ לקופסה וברפורמות בחינוך, תחום שבו הוציא את ספרו השלישי ("יש לי ארבע בנות, זה נורא סקרן אותי").
אתה עובר מתחום לתחום, לא נשאר במקום. מרדן באופייך?
"לא הייתי אומר שאני מרדן, אבל אם משהו לא מעניין אותי, אי אפשר להחזיק אותי בכסף. אני חייב שיהיה לי רעיון כלשהו שיעניק השראה, איזו משמעות. לא נשאר לי לחיות הרבה, אז כן, אני רוצה משמעות. מאוד נעים לי שהבנות שלי אומרות לי שהן גאות בי, גאות שאני לא שותק. אני חושב שזה נורמלי שאדם מכבד את עצמו.
"אנחנו לא יודעים מה יישאר אחרינו. אתה יודע, היה משורר במאה ה־19, פיודור מילר שמו. הוא השאיר שישה כרכים של סיפורים ושירה, והיה בטוח שייכנס לדפי ההיסטוריה של הספרות הרוסית. אתה יודע מה הדבר היחיד שזוכרים לו היום? 'אחת, שתיים, שלוש, ארבע, הארנב יצא למסיבה' (שיר ילדים פופולרי; ד"ב). לפעמים אנחנו חושבים שאנחנו עושים משהו מאוד חשוב, אבל אז מתברר שכל זה בכלל היה שטויות במיץ".
"ינסו ליצור פרובוקציה"
במקביל לשלל עיסוקיו, פתח צ'רנישוב בלוג בפלטפורמה רוסית בולטת, וכעבור כמה שנים הפך לאחד מעשרת הבלוגרים הנקראים ביותר במדינה. בבלוג הזה גם פרסם ב־2014 את הפצצה שהציבה אותו בעימות מול הרשויות.
הימים היו ימי החגיגות על "החזרת קרים", המבצע שבו השתלטה רוסיה בלי ירייה אחת על חצי האי האוקראיני וסיפחה אותו לשטחה. ברוסיה היללו את פוטין, הרייטינג שלו נסק, אבל צ'רנישוב חיבר פוסט תחת הכותרת הזועקת "האנשלוס" (שמו של סיפוח אוסטריה בידי גרמניה הנאצית ב־1938).
"רוצים שאספר לכם מה יקרה לא לאוקראינה, אלא לרוסיה?", כתב, "תחילה תהיה תמונה יפה בטלוויזיה. יהיו טורי שריון. נשים יזרקו פרחים מתחת לגלגלים. יהיה מצעד רב הוד והדר. מתוך ההמון תגיח ילדה ויסיעו אותה על טנק. בכל חלון יהיה דגל רוסיה. קשישה דומעת תודה לחייל נבוך - 'תודה, בן יקר'. ויהיו זיקוקים.
"חושבים שכך תשחררו את קרים מהפשיזם?" עקץ צ'רנישוב את התעמולה הרוסית באותם ימים. "לא, כך הפשיזם ייכנס לרוסיה. מכיוון שזו רק ההתחלה. יודעים מה יהיה אחר כך? אחר כך יראו תוכניות בערוצים הממלכתיים על אכזריות התוקפנים האוקראינים. קומיקאים בתשלום ימציאו בדיחות על מאכלים אוקראיניים. יספרו איך משפילים רוסים בלבוב. בעיתונים ידפיסו מכתבים של טרקטוריסטים פשוטים שקוראים להגיב ולהעמיד במקום... אחר כך יהיה פיגוע, שברור מי ארגן ומי שילם בעדו. הרובל יקרוס. בטלוויזיה יספרו שזה הכל המערב, שמפחד מאיתנו. ברחובות יופיעו פטרולים של קוזאקים. יהיה גיוס. צעירות פטריוטיות יירקו בפנים של צעירים בגיל הגיוס - איך ייתכן שאתם כאן בעורף? בצבא יתחילו לשאת תפילות מדי יום. כל ביקורת על השלטון תיחשב בגידה. יתחילו לצוד את הכופרים. ספר הלימוד בהיסטוריה ישוכתב. יתחילו משפטי ראווה. תתחיל היפר־אינפלציה. מהחנויות יתחילו להיעלם מוצרים... חשוב להביט ולראות: כך מגיע הפשיזם אל רוסיה".
קשה להמעיט מהדיוק שבו התגשמה הנבואה של צ'רנישוב - מרדיפת האופוזיציונרים ועד תעמולה אנטי־אוקראינית, מהמחזת פיצוצים (ראו הפיצוץ המבוים בדונייצק שבוע לפני הפלישה לאוקראינה) ועד היעלמות המוצרים מהחנויות (בעקבות הסנקציות), מהפטפטת הממלכתית על הרוחניות ועד להאשמת המערב "שחומד את אוצרותינו". די להאזין לנאום האחרון של פוטין לפני שבוע, כדי להיווכח שברוסיה אמנם עדיין נשמרת החזות הדמוקרטית, אבל ניאו־פשיזם מזן מסוים השתלט לגמרי על המדינה.
"טקטית - אני פסימי, כי אני חושב שבטווח הקצר ברוסיה יהיה רק גרוע יותר", אומר צ'רנישוב. "אסטרטגית - אני אופטימי. רוסיה היא חלק מהציביליזציה האירופית, וכל האגדות על הרוחניות המיוחדת, או הדרך המיוחדת, הן שקרים גמורים".
שקרים, אבל נראה שפוטין, ולפחות חלק מהאליטה שסביבו, מאמינים בדרך הזו.
"לכל אדם יש זכות להזיות משלו. בוודאי אם הוא סובל מדמנציה, שימוש בסמים ואין־אונות. הוא רוצה 'דרך מיוחדת'? אז נקצה לו ולממשיכיו שטח במורדוביה (רפובליקה בתוך הפדרציה הרוסית; ד"ב), שבו יוכלו לבנות את החליפוּת הפרבוסלבית שלהם. הנה הדגל, הנה התופים - וקדימה, צעד! איש לא יפריע להם במשימה. לבריאות. אבל הם יהיו הראשונים לפשוט את הרגל".
רק שבינתיים, הם נותנים את הטון.
"הם לא נותנים את הטון, הם לא שולטים בדבר. זו גסיסה. לדעתי, זה עניין של כמה חודשים. כמו אוניית המערכה 'ימאטו' (אוניית קרב יפנית שהוטבעה במלחמת העולם השנייה; ד"ב), המקרה אבוד. הספינה נוטה על צידה ושוקעת, והיא יכולה רק לפוצץ את עצמה. זהו, זו גסיסה".
מה הסיכוי שהשלטון יצליח לשרוד? שפוטין ואנשיו יצליחו לדכא כל דבר?
"ברור שהם ינסו. סביר מאוד להניח שינסו ליצור כעת איזושהי פרובוקציה. אולי אפילו פיצוץ במתקן גרעיני. הם חייבים הצדקה לגיוס כללי. 'מבצע מיוחד', כפי שמכנים את המלחמה באוקראינה, אינו מניח גיוס כללי, אבל 40 אחוזים מצבא רוסיה כבר אינם קיימים פיזית. יש 20 אחוזי אבידות, יחידות מפוררות מוחזרות לעורף כדי למלא מחדש את מצבת כוח האדם. אלה לא יחידות כשירות ללוחמה.
"רוסיה כבר לא עומדת בעומס. ומלבד החמרת הדיכוי, לא נשאר לשלטון שום דבר. ואז? המדינה תיזרק למאה ה־19. אפילו המטוסים לא יוכלו לטוס, כי ברוסיה לא מייצרים שום דבר. הכל יתחיל להתפרק מאוד מהר. ואת פוטין מפחידה לא שכבת 'הליברלים והאינטליגנטים הרקובים'; מה שמפחיד אותו הוא מצעדי הסירים הריקים, כאשר לאנשים לא יהיה במה להאכיל את הילדים שלהם. אני בספק רב אם אנשי המשמר הלאומי יירו באמותיהם. אחרת זה יהיה פטרוגרד 1917: בגלל מחסור באספקת הלחם, הכל התפרק.
"תראה, לפני תחילת המלחמה באוקראינה כתבתי שמבחינה פוליטית המלחמה תהיה התאבדות. מבחינה כלכלית - התאבדות. מבחינה צבאית - גם כן. איש לא יוביל למלחמה, אבל יש פקטור אחד שכבר לא נמצא בשליטה: פוטין הוא אדם לא שפוי, וזה מאפיל על הכל".
לא תיאור פשטני מדי?
"בוא נאמר שפוטין לא מבין דבר ממה שקורה במציאות. במשך זמן רב כל כך הוא ניתק את כל ערוצי התקשורת עם העולם, את עצם האפשרויות להיזון חוזר, עד שכתוצאה של ברירה שלילית נותרו סביבו רק אנשים שאומרים לו את מה שהוא רוצה לשמוע.
"הוא מקשיב לתוכנית של ולדימיר סולוביוב (אחד התועמלנים הבולטים ברוסיה; ד"ב), ומאמין לכל מה שהוא אומר. הם יצרו מסרי תעמולה, ואז האמינו בהם בעצמם. יש משפט טוב שאומר 'להישען אפשר רק על מה שמתנגד לך, מה שנותן קונטרה'. כאן האיש הקיף עצמו בחרא רך וגמיש, ולכן אינו יכול להישען על איש. כולם אומרים לו הן, אבל לא יכולים לעשות דבר".
גם לקטסטרופה של הצבא הרוסי באוקראינה פוטין אחראי? בחודש האחרון נוצר הרושם שכל הצבא הרוסי הוא מעין תפאורה, "כפר פוטיומקין" אחד ענק.
"מפחיד אותי לומר זאת, אבל אני מודה לפוטין על השחיתות. עם כל הכבוד שאני רוחש לאלכסיי נבלני (האופוזיציונר הרוסי המפורסם בעולם, ששרד ניסיון התנקשות וכעת מוחזק במושבת עונשין ברוסיה; ד"ב) - אנחנו מכירים אישית - מפחיד אותי לחשוב מה היה קורה אם הוא היה מביס את השחיתות ברוסיה, וכל הטריליונים היו הולכים באמת לחימוש ולשיפור הצבא. העובדה שהגנרלים המדושנים גנבו הכל הצילה את אוקראינה.
"ובוא נשווה את המלחמה הזו למלחמת המפרץ ב־1990, כשסדאם חוסיין כבש את כווית. האמריקנים ובעלי בריתם, לפני שפלשו לעיראק, כתשו מהאוויר את חיל האוויר ומערכות הנ"מ העיראקיים במשך שלושה שבועות. האידיוט הזה, פוטין, לא עשה דבר: השליך את החיילים שלו לתוך אוקראינה, משום שחשב שיקבלו אותם בפרחים.
"ולשגיאות האלה צריך להוסיף את האומץ הבלתי נתפס של האוקראינים. זה פשוט מדע בדיוני. אוקראינה עשתה את מה שהיה צריך לעשות נאט"ו: היא לבדה כתשה את כל הצבא הרוסי. את אוקראינה רוצים לקבל לאיחוד האירופי, וסביר להניח שגם יקבלו, וזה יהיו כבוד גדול לאיחוד. כעת כולם מבינים שכשמדברים על ולדימיר הגדול החדש, אין הכוונה לפוטין".
נחזור לנבלני, שאותו הזכרת קודם. אתה קורא למרד, אבל איזה אופק יש להתנגדות ברוסיה?
"נבלני... המעשה שלו אינו בר־השוואה לדבר. מדובר במעשה הקרבה עצום, שמעורר הערכה עמוקה. הוא עשה הכל נכון. אני לא יודע אם הייתי מוצא בעצמי גבורה מספקת לנהוג כמוהו, אבל אני מעריץ את המעשה שלו".
היו הפגנות בעד שחרורו, אבל הן לא שינו דבר.
"אל תראה בכך חלילה ביקורת על נבלני, אבל הוא תקף את השחיתות. אני ושותפיי חושבים על פרויקט 'מדינה חדשה', שמטרתו להראות לאותו אזרח ממוצע כמה נפלא יכול להיות, כמה נהדרת יכולה להיות המדינה שאנחנו יכולים לבנות. לדעתי, צריך לשרטט את דימוי המדינה שבה האנשים ירצו לחיות. שאדם יוכל להגיד: וואלה, אפשר אחרת.
"המלחמה של נבלני בשחיתות האפילה על הכל. זה חיסרון. צריך להראות לאנשים לא רק ממה אנחנו רוצים להתרחק, אלא גם למה אנחנו רוצים להתקרב. כי עכשיו החיילים נמצאים תחת חוזה (בצבא הרוסי משרתים שנה שירות חובה והשאר ממשיכים בתשלום, כצבא מקצועי; ד"ב) ונוסעים להילחם עבור המשכנתא. הם חסרי כישרון, איש לא צריך אותם. לאן צעיר כזה ילך לעבוד? בתור מאבטח? לו קיבל השכלה טובה, הוא היה מוצא לעצמו עבודה טובה יותר מהשירות בצבא.
"כל בעיות החברה הרוסית מתחילות ממערכת החינוך... יש ברוסיה אנשים מוכשרים באופן קיצוני. בשנות ה־90 לא היו אצלנו לא מתכנתים, לא בנקאים, לא אנשי שיווק - בקושי ידעו אנגלית. במשך שנה אנשים למדו הכל ויצרו את Yandex, שמתחרה בלי בעיה בגוגל. אין לי כל חשש אסטרטגי באשר לעתיד רוסיה. אפשר להטות את העולם לכיווננו כך שכל הכסף יבוא אלינו. תראה את אירלנד או אסטוניה, שהפכו מקומות מעולים להשקעה. אם נכין תנאים נוחים, הם יבואו אלינו".
תראה את תולדות המחאה ברוסיה בשנים האחרונות. אתה לא רואה מיליונים יוצאים לרחובות. זה חוסר אונים נרכש, או מה?
"בעבר, סינים נשאו איתם קופסאות עם גחליליות. בשבי, היצורים הקטנים חשו ברע, ואיבדו את התיאבון. כדי להחזיר אותם למסלול, היה צריך להקפיץ אותם באוויר. המעוף היה מעניק להם כנפיים. כך גם אנחנו: כל הצלחה, כל הישג - עושים זאת. זו התרופה היחידה לחוסר האונים שלנו.
"במקומות אחרים, מדינה לא השקיעה הון תועפות כזה כדי להונות, להשחית ולפצל את האומה. זה לא אומר שהרוסים רעים. זה אומר שהם קיבלו דיקטטורה אכזרית יותר. עם כל ההערכה שלי לתושבי קייב ולמיידן (ההתקוממות האזרחית בכיכר העצמאות בקייב ב־2014; ד"ב), היה להם מזל גדול שהנשיא ינוקוביץ' היה חלש. לו היו במקומו פוטין או לוקשנקו, הם היו מטביעים את כולם בנהרות של דם.
"יש תיאוריה שאם 3.5 אחוזים מהאוכלוסייה ייצאו לרחובות, הם ידיחו כל שלטון. אבל תראה את בלארוס: יצאו שם הרבה יותר מ־3.5 אחוזים. היכו אותם, התעמרו בהם, והצוררים של לוקשנקו רדפו אחרי אנשים כמו בספארי. בשלב מסוים, לא די בהתקוממות פייסנית".
זו היתה הטעות של המחאה בבלארוס? שלא לקחו נשק לידיים?
"כן. לו היו עושים זאת, הם היו יכולים לנצח. אבל לבלארוסים היה גם קשה יותר לנצח, כי מאחורי לוקשנקו עמד פוטין. מאחורי פוטין לא עומד איש. לכן - דווקא את פוטין יהיה קל יותר להעיף מאשר את לוקשנקו.
"ואגיד עוד משהו: אני מאוד לא אוהב שיחות על מנטליות, 'תודעת עבדים' וצמיתות. אומרים שהרוסים חיים כך כבר מאות שנים. אז מה? שמע, כמה שנים יהודים חיו בגלות? היו גם כאלה שאמרו שאסור להקים מדינה, היו שחשבו שאסור להשתמש בשפת הקודש. ואז בא הרצל וכתב את 'אלטנוילנד', שבה תיאר את מדינת היהודים העתידית ותיאר שאפשר, והנה - המדינה קמה".
אנחנו יושבים עכשיו בתל אביב, העיר ששמה הוא תרגום שם הספר של הרצל לעברית.
"אתה רואה? אחת המטרות של התנועה שלנו היא לחבר ספר דומה: לתאר את המדינה שבה אזרחי רוסיה ירצו לחיות".
בינתיים, אתה מציע להם מלחמת גרילה. מה יכול היום לעשות תושב רוסיה ממוצע?
"בראש ובראשונה - להפיץ מידע. דף, טושים, שבלונה. לכתוב: 'פוטין שווה מלחמה, פוטין שווה עוני'. המסרים האלה צריכים לצעוק מכל פינת רחוב. חוץ מזה, יש במטוסים משפט נהדר: 'קודם עטה את המסיכה על עצמך, ורק אז על הילד'. נכון, זה אגואיסטי, אבל כן נכון לדאוג לאיזו רשת ביטחון.
"וכך במצב הנוכחי: כשיש רשת ביטחון, אתה מסוגל ליותר. משהשגת אותה, אפשר לעבור לפעולות תקיפות יותר - למשל, לשרוף את מכוניות המשמר הלאומי (צ'רנישוב העלה לדף הפייסבוק שלו רשימה של 198 פעולות מחאה, שכל אחד יכול לבחור ממנה; ד"ב). להתכנס להפגנות עכשיו זה משהו שפשוט לא יעבוד, כי אנחנו מודיעים מראש לאן מגיעים - וחוטפים מכות.
"עכשיו דמיין לך: מדי יום מכריזים על הפגנה - ולא באים אליה. או באים למקום אחר. תאר לך מה קורה למנגנוני הביטחון, כמה קשה להם: בבוקר יש להם מסדר, הכנות והופ - ביטול. אחר כך עוד פעם: מסדר, הכנות - ביטול. בשלב כלשהו הם מרימים ידיים, ואז אנחנו מתכנסים.
"או שפעם אחת לחסום אוטובוס גדול עם שוטרי מהומות, ולפרוק אותם מנשקם ללא שימוש בכוח. הם יהפכו לרכים ונעימי הליכות. לאירוע כזה יכול להיות אימפקט גדול מאוד על כל הצדדים. צריך ליצור יתרון נקודתי, לחזור עליו, ובאופן כללי להיות חכמים וזריזים יותר מאשר משטרת המהומות".
כמה פונים אליך?
"תיבת הדואר שלי עמוסה עד אפס מקום בפניות, ומה שנעים במיוחד הוא שפונים גם ארגונים מכל העולם. אני לא רוצה לטפח אשליות: בינתיים מדובר רק במאות אנשים, אבל אני מקווה שמספרם יעלה במהירות".
"אחפש עבודה בארץ"
לאחרונה הוסיף צ'רנישוב לדף הפייסבוק שלו את הדגל הלבן־תכלת־לבן, שנעשה מזוהה עם מחאת הרוסים נגד פוטין, אם כי בעיקר מחוץ לרוסיה. מדובר בדגל שעוצב בידי מיטיה מורובוב־שיינר, והוא אמור לייצג את "רוסיה הנפלאה של העתיד".
לפי המניפסט של יוצרי הדגל, ברוסיה של העתיד אין מקום לאוטוריטריות, אין מקום לכיבושי שטחים חדשים, ונשללת כל תביעה טריטוריאלית מהמדינות השכנות. זו אמורה להיות "רוסיה ללא פולחן מלחמה", ולכן, באופן בולט, מוותר הדגל החדש על הצבע האדום שמופיע בפס התחתון של דגל רוסיה הנוכחי. הסיבה: "הצבע האדום הוא צבע הדם והמלחמה".
צ'רנישוב: "אני מאוד אוהב את הרעיון של מחיקת האדום מהדגל. הרי הבולשביקים האדומים החזיקו בשלטון בזכות הכוחנות והאכזריות בלבד. רעב, שוברי מזון, מערכת ענישה דרקונית. ב־1991 חשבו שלא צריך לטלטל את החברה, ולא הרחיקו את האלמנטים הקומוניסטיים. אתה רואה למה זה הביא.
"לאיש בעתיד לא צריך להיות כל כך הרבה כוח. הרעיון של הפרדת הרשויות הומצא על ידי אנשים לא טיפשים כלל; כולם צריכים להתפשר, וזו הדרך היחידה. כי מה שמכנים אצלנו 'שלטון חזק' - יש לו משמעות אחת: שהשלטון יכול לירוק על כל חוק. זה השלטון הרוסי החזק: אפשר לשבור כל אדם".
בשבועות האחרונים, יש קולות ברוסיה ובמדינות המערב שמעריכים, ואולי מצפים, שתתרחש הפיכה בקרמלין. אפשר להניח שגם אזרחים רבים ברוסיה בונים על זה. מה יש לך לומר להם?
"שזו הצדקה זולה כדי לא לעשות דבר בעצמך. זה מאוד חיוני שהאומה תתגייס למאבק. תראה את האוקראינים: הם עשו את מהפכת מיידן, וכל נשיא חדש יודע שאם יסטה מהמסלול - ידיחו אותו כמו את ינוקוביץ'. אין דרך להפחית מחשיבות האירוע הזה. זו חרב שמונפת תמידית מעל לכל נשיא עתידי".
אז רק למרד זקוקה רוסיה כעת, בשלב הנוכחי של ההיסטוריה שלה?
"מובן שאולי תהיה איזו קבוצת קצינים צעירים שיירו בפוטין, ובלבד שיבטלו את הסנקציות, אבל אני לא רואה אותם. אשמח לגלות שטעיתי".
לפי שעה, צ'רנישוב מתכוון להישאר בישראל לפחות שלושה חודשים. "הכל תלוי באם אצליח למצוא כאן עבודה. בינתיים אני נערך להעביר סדנאות בחשיבה יצירתית לילדים ולמבוגרים, ויש מגעים עם אוניברסיטת תל אביב לקיום סדרת הרצאות. לא מן הנמנע שאנסה לקבל אזרחות".
איזו רוסיה אתה רואה ב־2025?
"יש רק שתי אופציות: או שהיא תהפוך למדינה נורמלית, או שהיא תחדל מלהתקיים. היא פשוט לא תשרוד עד 2025. היא לא תשרוד אפילו את השנה הנוכחית, כי המלחמה הזו והסנקציות הן מכה שבלי שינוי - אין ממנה תקומה".
davidb@israelhayom.co.il
